החסיד רבי עזריאל דוד פסטג מוורשה
ליקוט כתיבה ועריכה: הר"ר שלמה אברהאם הי"ו ממכון גנזי ראשונים – לחקר והנחלת מורשת בית מודז'יץ
'עזריאל דוד' צמד מילים שנהגה בחיבה תדיר בפי חסידי מודז'יץ בוורשה, עזריאל דוד הלך, עזריאל דוד אמר, עזריאל דוד, עזריאל דוד. דמותו של ר' עזריאל דוד פסטג הפכה לשם דבר ולמושא הערצתם של אברכים ובחורים כאחד. דמותו דמות של חסיד אמת נחבא אל הכלים, ועם זאת בעל כושר רטורי, הופעה מרשימה, מלחין ובעל מנגן בחסד עליון. מעלות אלו הם שהכתירו את ר' עזריאל דוד בכתב ההנהגה, ובשנים האחרונות שלפני המלחמה הפך למנהיג הדור הצעיר של חסידי מודזיץ בוורשה.

מצודתם של משפחת פסטג ככלל, מרושתת היתה לכל אורכה ורוחבה של חסידות מודז'יץ בכל רחבי פולין, יש מתוכם שהיו תלמידי חכמים מופלגים, אחרים גבירים, עסקנים, בעלי תפילה ובעלי מנגנים, ומהם פשוטי עם חסידים ואנשי מעשה. מהמפורסמים שבהם, ר' יוסל פסטג מלודז' שהיה מן המקורבים הגדולים ביותר לאדמו"ר השני ממודז'יץ רבי שאול ידידיה אלעזר זצ"ל, עובר דרך ר' עזריאל דוד ור' אלימלך בוורשה ועד ר' משה לייב פסטג שהיה המוליך ומביא של חסידי מודז'יץ בחמלניק ומראשי בית החסידים שם.
את מקום תפילתו קבע ר' עזריאל דוד ב'טוורדא שטיבל' ששכן ברח' טוודא 16, שטיבל זה שהיה ידוע באיכותו יותר מאשר בכמותו. מתפלליו היו מסלתה ומשמנה של חסידי מודז'יץ, תלמידי חכמים מופלגים חסידים ואנשי מעשה. ולמן שעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה המה השטיבל לומדים, צורבים מבוגרים עטורי שיבה לצד צעירים ובני תשחורת שעמלו והגו בכל שעות היממה בתורה ודרכי החסידות. ארגון השטיבל התנהל בסדר מופתי, ובייחוד התאפיין השטיבל במשטר הפנימי שניהלו יושביו בקביעת רמתו הרוחנית של השטיבל.
באופן קבוע כשהיה ר' עזריאל דוד הולך בדרכו אל בית החסידים או שב ממנה אל ביתו, מעוטר היה סביבו בבחורים ואברכים שהיו מבקשים לשתות בצמא מדברותיו – נגינתו ונסחפו אחריו מעצם אישיותו הכריזמטית.
הגם שאת מקומו הקבוע קבע ר' עזריאל דוד בשטיבל הנ"ל, היתה מצודתו פרוסה על פני רבים מהשטיבלעך של חסידי מודז'יץ בפולין בכלל ובוורשה בפרט. בידינו עדויות בעיקר מאותם סעודות שלישית מפורסמות שאותם ניהל ביד רמה ב'נאלווקי- שטיבל 33'.
מידי ליל שבת המה ביתו אשר ברח' פיינסקה 43 בבחורים ואברכים שבאו לאחר סעודת שבת לרגעים של התעלות, סלון ביתו היה עמוס עד אפס מקום, ר' בעריש רוזנטל ז"ל שהיה מבאי ביתו הקבועים ויבדלחט"א הרה"ח ר' נתנאל רדזינר הי"ו שזכה גם הוא מפעם לפעם לטעום ולחוות חוויה עילאית זו, מתארים מראה בלתי נשכח של דמות קורנת בעל עיניים חודרות בשעה ששר ואמר דברי תורה עד לשעות המאוחרות.
מנהג של קבע היה בידו אחת לשלשה שבועות לשבות בצל קדשו של האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ זצ"ל, בכל נסיעותיו אל הקודש התלוו עמו בחורים ואברכים שנסעו יחד עמו לרבי, בתחילה עוד במקום מגורי הרבי בקורצ'וב ולאחר מכן לאוטבוצק מקום משכנו של הרבי.
רבים מחסידי מודז'יץ בוורשה שלא עלה בידם לנסוע כדי להסתופף בצל הרבי באוטבוצק, היו שוכרים לראש השנה ויום כיפור אולם ענק ברחוב נאלווקי 2 ב'מכבי זאל' סמוך ונראה לבית החסידים, כאשר ר' עזריאל דוד היה ניגש לפני עמוד התפילה בכוחותיו המיוחדים והעילאיים. לכיסוי ההוצאות נמכרו כרטיסים לכל הקודם, ואת יתרת הסכום היו נותנים לר' עזריאל דוד שהיה חי כל ימיו בדוחק גדול, המונים נראו בין הקונים את הכרטיסים גם מאלו שאינם נמנים בהכרח על שורות חסידי מודז'יץ ושמעו של ר' עזריאל דוד הגיע לאזנם.

דבר נדיר היה שר' עזריאל דוד יעדר מלהשתתף בסעודה שלישית בנאלווקי- שטיבעל' [מלבד השבתות שהיה נוסע אל רבו בעל ה'אמרי שאול'], אולם אחת למספר חודשים היה ר' עזריאל דוד יוצא למרחב, היה זה כאשר זקן רבני וורשה הרה"ק רבי חיים יהושע גוטשעכטער הי"ד היה עורך סעודה שלישית מרכזית באחד מבתי הכנסת הראשיים של וורשה בהשתתפות רבים מרבני וורשה וכל בעלי המנגנים המפורסמים, כאשר לימינו של הרב גוטשעכטער יושב מי אם לא ר' עזריאל דוד והוא מכובד לשיר את הניגון הראשון 'בני היכלא'.
ולויים בשירם
כמלחין ובעל מנגן וכאחד שנגינתה של מודז'יץ היתה חלק מהווייתו וקיבצה את כל אישיותו, היה נראה ר' עזריאל דוד תדיר מהלך ברחובה של עיר מזמזם לעצמו ניגונים או סתם רעיונות מתנועות של ניגון, לבואו או צאתו מבית החסידים היתה מתלוית תמיד איזו תנועה של ניגון, קונים שביקרו בחנותו סיפרו, שכאשר היה צריך לשקול להם דבר מה על המאזניים, תוך כדי סידור המשקולות היה מתופף קלות על המאזניים בקצב הניגון המזומזם בפיו ושיווי המשקל היה מופר שוב ושוב עד שהוצרכו להמתין זמן רב שהמאזניים יתאזנו כראוי.
על קדושת ה'
השמים התקדרו, ימים של הסתר פנים, אימה וחשיכה ירדו לעולם במבול של אש וגפרית שניתך על עם ישראל, מבול שהעלה בלהב ששה מיליון קדושים וטהורים ובהם אלפי חסידי מודזיץ מכל רחבי פולין, אך ר' עזריאל דוד כמו לא שת ליבו לכל אלו והכין את עצמו לקראת עלותו על מזבח קידוש ה', הן עולה תמימה צריך שתהיה בלא שום סרך מום חלילה. זכר הוא היטב את האימרה המוד'יצאית אשר שיננו באוזניו חזור ושנן רבותיו בעל ה"דברי ישראל" זצ"ל ובנו בעל ה"אמרי שאול" זצ"ל האומרת 'שטענדיק געזינגען', בכל מקום ובכל מצב צריך לשיר בביטחון מוחלט בקב"ה ומה שיעלה ברצונו יתברך זה מה שטוב עבורנו, וכי קלה היא בעינכם… וכי בעת כזו של ניסיון ייתן לעצמו ליפול אל זרועת הייאוש חלילה, כך מתהלך לו ר' עזריאל דוד בימי סער אלו ומתעלה טפח ועוד טפח כמתכונן לרגע הגורלי שנגזר עבורו.

שנת תש"ב היא השנה שבה נשלחו רוב יהודי וורשה אל דרכם האחרונה במחנה ההשמדה טרבלינקה, במשלוח הזה גם נלקח ר' עזריאל דוד בהיותו אך בן חמישים ושתים שנים יחד עם בני ביתו אשתו ובניו: יחזקאל [שנקרא על שמו של רבי יחזקאל מקאזמיר], מוטל, שמואל אליהו [שנקרא על שמו של רבי שמואל אליהו מזוואלין], ובנותיו [מלבד בתו היחידה שעלתה לארץ ישראל טרם פרוץ המלחמה וכך נותרה נצר למשפחתה והקימה את ביתה עם הר"ר ישראל זילברצן ז"ל].

אחד היהודים שקפץ מחלון רכבת המוות, זכה אכן להינצל ולברוח תוך כדי המלחמה לשוויץ, שם העלה את תווי הניגון על הנייר יחד עם הסיפור המופלא המתלווה אליו ושלח אותו על ידי שליח לניו יורק אל הרבי ה'אמרי שאול'. באותו היום – מספר הרה"ח ר' בן ציון שנקר הי"ו – התקיימה שמחת ברית לאחד מנכדיו של הרבי, היה זה בחודש ניסן תש"ה, באמצע הסעודה הוציא הרבי ה'אמרי שאול' את המכתב והראה אותו לעומדים סביבו בנוכחות כ"ק האדמו"ר מסטאלין זצ"ל וכ"ק האדמו"ר מקופישניץ זצ"ל והרב יצחק הוטנר זצ"ל וביקש ממני לשיר את הניגון מתוך הכתב, התחלתי לשיר את הניגון בנוכחות הקהל הרב שנכח במקום, תוך כדי שהציבור לומד ומלווה את הניגון, ומעיד ר' בן ציון כי עין אחת מהמשתתפים לא נותרה יבשה לשמע הניגון וסיפור הצלתו. הרבי ה'אמרי שאול' התבטא אז: 'כאשר ר' עזריאל דוד שר את ה'אני מאין' בודאי נעו אמות הסיפים בעולמות העליונים'.
[לא נוכל לצאת ידי חובתנו בלא להודות לידידי בית מודזיץ משפחת נכדי ר' עזריאל דוד הי"ד האחים לבית זילברצן-שנהב שיחי', ובייחוד לעוה"ד ר' אהרן זילברצן הי"ו, העושה כל אשר לא-ל ידו להנצחת סבו הדגול והנחלת ניגוניו ומורשתו הרוחנית לבני הדור אשר לא ידע ולא שמע, והיה לנו לעזר בכל שלבי הכנת המאמר, תשואות חן חן לו].