מזקנים אתבונן… ראיון עם החסיד ר’ יצחק ליפא פישביין – זקן חסידי מודז’יץ בארץ ישראל, מלחין ובעל תפילה ותיק בחצר אדמו"רי מודז’יץ
נערך ע"י ר' שלמה אברהאם / מתוך בטאון חסידי מודז'יץ גליון 2
מכובדינו החסיד ר' יצחק ליפא פישביין, מזקני ונכבדי חסידי מודז'יץ, זכה מנעוריו ועד ימינו לקירבה וחיבה יתירה אצל אדמו"רי מודז'יץ. הרבה שמע ר' איצ'ה ליפא מאבותיו עדויות נאמנות על הנהגת האדמו"רים לבית קוזמיר, זוואלין ומודז'יץ והרבה ספג לקרבו ככלי ראשון מאשר ראה, שמע והשכיל במרוצת עשרות השנים האחרונות במחיצתם של האדמו"רים והוא נאות לגולל בפנינו חלקים רבים מזכרונותיו.
ש.א.: ר' איצ'ה ליפא, באנו אליך 
בתור חסיד בא בימים שעוד זכה להכיר דור דעה שהיה ואיננו. דור של חסידים ואנשי מעשה שחיו בפולין של מעלה. ובתור אחד שגם זכה להסתופף בצל הנהגת אדמו"רי מודז'יץ לדורותיהם, באנו לדלות מפיך למען ידע הדור האחרון להכיר את הבאר ממנו שותים העדרים, ולטעום מעט מהליכות חסידים של פעם, ללמוד חסידות מהי.
ר' איצ'ה ליפא: הסבא שלי קראו לו ר' איצה ליפא והוא היה גר באפטא, שם גדלה כל המשפחה שלנו. באפטא התגוררו כ-2,000 משפחות יהודיות והיה שם שטיבל גדול של חסידי מודז'יץ שהיה עוד מתקופת האדמו"ר רבי שמואל אליהו מזוואלין זצ"ל (אביו של האדמו"ר הראשון ממודז'יץ רבי ישראל זצ"ל). השטיבל היה אחד השטיבלעך החשובים שהכרתי, התפללו בו הרבה יהודים תלמידי חכמים חסידישע יודען משכמם ומעלה, סבי ז"ל היה הגבאי באותו השטיבל. גם האדמו"ר רבי יחזקאל מאוז'רוב (בנו הגדול האדמו"ר רבי ישראל ממודז'יץ זצ"ל) התארח שם.
ש. האם כפי שמתהלכת השמועה אבי סבך הנ"ל עוד היה בקוזמיר?
ת. כמדומני שכן, אך איני בטוח בעצמי. מה שאני כן יודע, שסבי היה נוסע בקביעות לרבי מזוואלין, ולאחר מכן גם אבי המשיך בנסיעותיו אל ממשיכי השושלת, בעל ה"דברי ישראל", בעל ה"אמרי שאול" ובעל ה"אמרי אש" זכותם תגן עלינו.
ש. האם אביך סיפר משהו מתקופת הנסיעות לזוואלין?
ת. אבי סיפר לי, שכאשר היה ילד קטן כבן חמש, היו לו קשיי דיבור והיה מגמגם, כמובן מאליו שהיתה אמו מוטרדת מאד לגביו, ולא חסכה כל מאמץ למצוא מזור ומרפא לרפואתו, אך כל הניסיונות לא צלחו. יום אחד ניגשה לאבי ובפיה משאלה, בנסיעתך הקרובה לרבי מזוואלין עשה עמדי חסד וטול את הילד הקטון עמך אל הרבי, והלוואי שמשם תצמח לו הישועה. ואכן, בפעם הבאה לקח סבי את אבי אל הרבי וכך נכנסו אל הרבי האב ובנו [אגב, אבי העיד שהרבי מזוואלין היה לבוש בטלית קטן מעל כל בגדיו].
בידיים רועדות הגיש סבי את הפתקא לרבי, תיכף אמר הרבי לילד: 'יינגעלע (ילד) תעלה על הכסא'. הילד נעמד על הכסא. שאל אותו הרבי: 'איך קוראים לך?' ואמר הילד: 'יהושע'. 'ובן כמה אתה?' 'בן חמש'. 'והיכן אתה לומד?'… וכו' וכו' וענה על הכל ברהיטות בקול צח וברור. אמר הרבי מזוואלין לסבי: 'הער רעדט גאר גלאך… (הוא מדבר די טוב…) איני יודע על מה אתה שח'. מכאן ואילך דיבר הילד ברהיטות ובלי שום גמגום ולימים אף נעשה בעל תפילה גדול והיה הדבר לפלא.
ש. באיזה שלב החליט אביך לעבור לגור בעיר לודז'?
ת. מעט לפני מלחמת העולם הראשונה נסע אבי לגרמניה לצורך עסקיו, המלחמה הפתיעה אותו שם וכבר לא יכול היה לחזור מפני החשש שמא יתפסו אותו ויחשבו שהוא מרגל. מיד עלה על אוניה ונסע לניו-יורק ומשם לקנדה, שם שהה כל שנות המלחמה וגם הצליח מאד ועסקיו שגשגו. עם הכסף הרב שחסך לעצמו שב לאחר המלחמה לפולין ואז קנה את ביתו בלודז'.
ת. כן וודאי. אני זוכר שהיו עוד כמה וכמה שטיבלעך. רוב השטיבלעך בפולין היו בדירות קרקע, במקסימום שתי דירות, שכן בפולין היתה עניות קשה באותה תקופה ובקושי היה לחם לאכול. אולם היו גם שטיבלעך גדולים ומכובדים, היה את השטיבל היותר מרכזי של מודז'יץ בלודז' שבו גם ביקר הרבי בעל ה'אמרי שאול' (ועל כך יסופר בהמשך).ש. אביך שזכה להיות אצל הרבי בעל ה'דברי ישראל' האם סיפר רשמים או חוויות שחווה בנסיעותיו?
ת. זכורני היטב, איך אבי היה נוסע קבוע בחגים לאוטבוצק לרבו בעל ה'אמרי שאול', ובודאי כך נהג עוד בימי הנהגתו של בעל ה'דברי ישראל' כשבית מדרשו התנוסס בוורשה.
עוד פעם אחרת סיפר לי בשם אביו, באחת מנסיעותיו אל הרבי בעל ה'דברי ישראל' לראש השנה, ישבו קבוצת אברכים בני עליה והכינו עצמם קודם הטיש. היה זה כבר בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר [שכן הרבי ה'דברי ישראל' היה עורך את הטיש בשעות אלו], ודיברו ביניהם בפירוש מה שאומרים בתפילת שחרית של ראש השנה 'אור עולם באוצר החיים אורות מאופל אמר ויהי', זה דרש בכה וזה בכה. לפתע הס הושלך בבית המדרש והרבי ה'דברי ישראל' נכנס לערוך את הטיש, ועוד קודם שפנה למקומו בראש השולחן זרק לעבר הנוכחים: 'נו, ומה באמת הפשט באור עולם וכו' 'אור עולם' צדיק הדור 'באוצר החיים' צדיק בן צדיק, 'אורות מאופל' צדיק בן רשע', וסיים: 'גם צדיק זה… וגם צדיק זה… 'אמר ויהי' – צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ומיד ניגש לעריכת הטיש.
בשנת תר"פ חזר אבי מאמריקה לפולין והרבי ה'דברי ישראל' הגיע באותה תקופה לוורשה, לאחר שהרוסים גירשוהו מהעיירה מודז'יץ ועמו את כל התושבים על מנת להושיב בה את חייליהם. המצב הכלכלי היה בכי רע, לעומת זאת אבי חזר מאמריקה עם סכום כסף ואז בא לבקר את ה'דברי ישראל' שהתאכסן באותה עת בבית בנו ר' יעקב דוד וחשכו עיניו. לא היו רהיטים ולא היה מקום מסודר שיוכלו לשבת בו בישוב הדעת, כל הבית היה חורבן, אמר לו ה'דברי ישראל' רואה אתה איזה חורבן הפולנים עשו פה, ועכשיו 'אם תרכוש בעבורי שלשה דברים אזכור אותך לעולם' חשב אבי בלבו מי יודע מה יבקש הרבי, ואמר לו הרבי: 'אם תקנה לי כסא לשבת, ושעון לדעת את השעה ועוד דבר [איני זוכר מהו]', מיד נסע משם אבי וקנה כסא גדול ויפה ולימים סיפר לי הרבי ה'אמרי אש' שעוד ראה את הכסא הזה שהיה לו קטיפה ירוקה והיה נראה מאוד מיוחד, עד כדי כך שאחר הסתלקותו בקשו כולם לזכות בכסא זה. וכמו כן קנה שעון גדול מאוד שהגיע עד לתקרת החדר. לאחר מכן נשאר לשבות בוורשה במחיצת הרבי, והיה שם גם בסעודה שלישית ועפ"י עדותו הרבי היה נוהג להיכנס לשירת הזמירות ולא נהג לאכול עם הציבור. במוצש"ק כיבד את אבי לעשות הבדלה ולהוציא את הציבור, ומרוב התרגשות שכח אבי לומר 'בין ישראל לעמים' וה'דברי ישראל' תיקן אותו.
כאשר נפטרה אימי בדמי ימיה ואני הייתי אז ילד קטן, זכורני איך שבבית הקברות נכנס אבי לאהל של הרבי ה'דברי ישראל', השתטח בבכי ואמר 'הרי הרבי היה מכנה אותי תמיד בחיבה 'מיין קינד' (ילדי שלי), שהרבי ידע שיש לי פה ארבעה יתומים'.
ש. האם יצא לך פעם להצטרף לאחד מהנסיעות לאוטבוצק לרבי בעל ה'אמרי שאול'?
ת. לא, בתקופה ההיא כשאבי עוד התגורר בפולין אני הייתי ילד קטן, ולאחר מכן אבי הקדים ועלה לארץ ישראל על מנת להכשיר לכל המשפחה את הקרקע לעליה.
באחד מביקוריו בלודז', הרכבת היתה אמורה להגיע בשעה 12 בלילה, אבל לבסוף באה כמעט בבוקר והיה בחוץ קור עז, עם כל זאת נשאר ציבור גדול לחכות שם בתחנה על מנת לקבל את פניו. כאשר סוף סוף הגיע, פנו כולם אל השטיבל המרכזי של מודז'יץ לשתות 'לחיים', ושם היה הגבאי ר' שלמה חסיד, זקן מופלג, ושאל ה'אמרי שאול': 'היכן הוא ר' שלמה חסיד'? אמרו לרבי שכבר לא עמדו לו כוחותיו, ומן הסתם הלך לישון, אמר ה'אמרי שאול': 'אז הער שלאפט איז הער נישט קיין חסיד (אם הוא ישן א"כ אינו חסיד), וראיה לדבר, כתוב בפיוט בהגדה של פסח 'ותיק הוא, זכאי הוא, חסיד הוא', ומהיכן נדע שהוא חסיד וכי מכך שאוכל הוא מצה שמורה או הולך למקוה, ומהיכן יודעים, אלא שכתוב 'שינה אין לפניו' אם הוא לא ישן אז הוא חסיד, אבל אם הוא ישן אז נהיה אויס חסיד (חסיד לשעבר).
ש. מתי עברה משפחתכם לגור בארץ ישראל?
ת. אבא עלה לארץ בשנת תרצ"ה על מנת לסדר לנו את כל ענייני העליה, משום שבימים ההם היה מאד קשה לסדר אישורי עליה [סרטיפיקט], אבל אבא שהיה לו הרבה כסף עלה תחילה ופתח עסק למחייתו וקנה דירה עוד מהכסף שהרוויח בקנדה, והצליח להוכיח לשלטונות שהוא אדם מסודר וכך קיבל אישורי עליה בשביל אמא והילדים, אבל עד ששב לפולין נפטרה אימי ונקברה בבית החיים בלודז'.
היה חזן בשטיבל ר' שלמה סגל והיה את ר' קלמן שהיה חסיד זוואלין. לאחר מכן עברו למקום אחר עד שבאו לישיבת 'חיי עולם', כל שבת בבוקר היה קידוש לאחר התפילה והיו שרים ומדברים דברי תורה ומתוועדים.
ש. בתור בחור שגדל בירושלים מה תוכל לספר מביקוריו של ה'אמרי שאול' ומהטישים בירושלים?
ת. באחד מהפעמים התארח הרבי ה'אמרי שאול' בבית אבי, אבי פינה לשם כך את כל הבית, ורק אני נשארתי לשמש את הרבי. הטישים באותה השבת התקיימו בבתי וורשא. אלפים באו אל הטישים ונדחפו אל האולם, היו גם אנשים שהתעלפו מרוב הצפיפות. זכורני איך שקשרו בגארטלעך בקבוקי מים וכך העלו אותם דרך החלונות כי בצורה אחרת לא היה אפשר.
אחרי הטיש ליוו את הרבי עד לביתו קהל עצום וביניהם חברי הבד"צ שעוד עלו עם הרבי לאכסנייתו ישבו עמו ודיברו דברי תורה וחסידות, עד שהתחיל להאיר בחוץ. באותה הזדמנות בקשו לדעת בדיוק את פרטי הסיפור על ניגון ה'אזכרה' המפורסם שהיה עם ה'דברי ישראל' והרבי סיפר להם לפרטי פרטים את כל השתלשלות העניינים. בבוקר ליוויתי את הרבי למקוה בבתי אורנשטיין ולתפילה.
בתקופה הראשונה שהתגוררנו בארץ ישראל, נכנסתי ללמוד בישיבת 'תורה ויראה', ושם בישיבה אני זוכר שלמדו כ – 150 בחורים, וכל שבוע בסעודה שלישית בישיבה היו אומרים שיחה, אבל זמירות כמעט ולא שרו והיתה אוירה מאד כבידה, שבוע אחד החלטתי לקום ולעשות מעשה. לקחתי קבוצת בחורים וארגנתי מקהלה שלימה והיינו יושבים ושרים כמו שצריך כל שלושת הסעודות. ובאותה שבת שהרבי ה'אמרי שאול' הגיע לא הייתי בישיבה שכן כאמור הרבי התארח אצלנו ואני שמשתי אותו כל השבת, לאחר השבת קרא לי המשגיח ושאל אותי איפה הייתי בשבת? אמרתי לו 'מה המשגיח לא שמע שהרבי ממודז'יץ היה פה והתארח אצלנו', אמר לי המשגיח בזלזול: 'מה זאת אומרת 'מודז'יצע רבי'? יש פה ישיבה' ונתן לי קנס חצי שילינג, חרה לי הדבר מאד וישר משם בלי לשאול אף אחד עזבתי את המקום והלכתי לישיבת 'שפת אמת' פגשתי את המשגיח שבאותה הזדמנות גם בחן אותי ונכנסתי לשם עוד באותו היום ללמוד.
ש. מעבר לכל מה שאתה מספר, האם זכורים לך אנשים אחרים שכבר אינם עימנו שסיפרו או ראו דברים מאז ימי אוטבוצק ועד לימים היותר מאוחרים בארץ?
ת. סיפר לי פעם ר' מענדל מישקובסקי ז"ל שהיה גר באוטבוצק ולמד שם בישיבת 'תפארת ישראל' חצי שנה, שלא היה יכול לשכוח כל פרט מחיי ומהליכות הרבי ה'אמרי שאול', הוא היה מספר איך הרבי היה חי בדחקות ועניות, וכן היה מספר רבות על הטישים וכו'.
סיפר לי ר' יצחק טאוב בנו של הרבי ה'אמרי שאול' שבזמן שהותו של אביו הרבי זצ"ל בוילנא, כל הרחובות היו מלאים בפליטים והאווירה היתה דיכאון מוחלט, הרבי ערך טישים להמונים ולא ניתן לתאר זאת במילים ספורות איך שהציבור השבור והנרדף נסחף אחר שירתו של הרבי. יום אחד הגיעה השמועה אל גאון הדור מרן ר' חיים עוזר זצ"ל כי נמצא פה איזה רבי גדול מפולין והוא שר ומשמח את ההמונים בשירתו למרות המצב. שלח ר' חיים עוזר שליח להודיע אל הרבי שהוא חפץ מאוד לראותו. הרבי הגיע לבקר
ו, וביניהם התפתחה שיחה שהתמשכה למעלה משלוש שעות בגאונות מפליאה. מכאן ואילך לא עבר שבוע שלא היו נפגשים, או שהרבי ביקר אצלו או שר' חיים עוזר החזיר ביקור. כאשר עמד הרבי לצאת מוילנא ור' חיים עוזר כבר היה מאד זקן וחלוש קודם הסתלקותו, בכל זאת בקושי רב התאמץ וליוה את הרבי עד לתחנת הרכבת וקשה היתה פרידתם.
עוד סיפר לי ר' יצחק טאוב, שאביו ה'אמרי שאול' בכל שנה ביארצייט של זקנו רבי יחזקאל מקוזמיר היה נוסע עם ציבור גדול לקוזמיר להשתטח על הציון, ולאחר מכן היה עורך טיש בבית המדרש של הרבי מקוזמיר. פעם אחת הרבי שאל באמצע הטיש האם יש פה יהודי שעוד זוכר את הרבי מקוזמיר, והיה זה כבר יותר משבעים שנה אחר הסתלקותו, ואף אחד לא ענה, שאל שוב אולי יש בכל זאת מישהו שיודע על יהודי מסוים שיוכל לזכור את הרבי מקוזמיר אולי יאמר לנו איזה אימרה בשמו או מעשה טוב, עד שאמר אחד הנוכחים שיש פה בקוזמיר יהודי אחד זקן מופלג בן קרוב למאה ואולי הוא זוכר. שלחו החסידים עגלה והביאו אותו אל הטיש ושאל אותו הרבי: 'האם אתה זוכר?'. ענה היהודי: 'כן, אני זוכר, אבל איני זוכר שום אימרה או מעשה חוץ ממעשה אחד שנחרט אצלי. כשהייתי ילד היתה שריפה גדולה בקוזמיר, והשריפה התפשטה במהירות רבה שכן כל הבתים היו עשויים עץ וכל האנשים נמלטו בבהלה, נעמד רבי יחזקאל בככר העיר כששני ידיו פרוסות לשמים, ואמר: 'כל מי שרוצה להינצל שיעמוד מאחורי', ואכן כל מי שעמד מאחוריו ניצל.
סיפר לי החסיד ר' דוד פרקוביץ ז"ל, שהיה פעם בקוזמיר לפני המלחמה, וידוע שצמוד לבית המדרש היה את החדר של הרבי שהיה עתיק מאד, והשאירו אותו כמו שהיה, והיה שם את הסטנדר של הרבי, החליפה והכובע, והסטנדר היה גבוה עד הכתף שלו (וזאת למרות שר' דוד פרקוביץ היה אדם גבוה) ובשרוולים של החליפה ניתן היה להכניס חמישה ידיים של אדם ממוצע.
עוד זכור לי שסיפר ר' הערשל כגן ז"ל, שפעם ירד שלג כבד באוטבוצק ובדיוק באותו היום היה אמור הרבי מגור ה'אמרי אמת' זצ"ל לבקר אצל הרבי ממודז'יץ ה'אמרי שאול' זצ"ל, יצא ה'אמרי שאול' לבדו לחצר ופינה את השלג מהמעבר מהרחוב ועד לבית, ולא הרשה לאף אחד לסייע לו.טוב, זה הכל היה. אני מרשה לעצמי לומר לכם משהו גם לעתיד. מה אומר לכם, כמדי שנה גם השנה נוכחתי ב'שמחת תורה' אצל הרבי שליט"א, ראיתי את כל הילדים שישבו סביב הרבי ופשוט הרגשתי שאני יוצא מהכלים ואין לי מילים לתאר את ההרגשה. אנחנו חשבנו לאחר החורבן האיום שמה שהיה כבר לא ישוב חלילה יותר, ומי היה מאמין, הרבי יושב ודור העתיד יושב מולו ובכזו ערגה.
לסיום: כבר היה מאוחר בלילה, ושאלנו בחיוך: 'נו ר' איצ'ה ליפא עד שאתה מספר כל כך הרבה כבר נהיה מאוחר, אולי אנו נשארים לישון אצלך ומחר תמשיך, ואז כאילו התעורר, או הזכרת לי משהו, לפני כמה שנים בתל אביב, כשהרבי ה'נחלת דן' זצ"ל כיהן באדמ"ורות והבחורים היו ישנים בבית בנו הרבי שליט"א שהיה עוד ראש ישיבה, שאלתי את הרבי שליט"א: 'יש עוד מקום אצלכם לישון לכל כך הרבה בחורים?' אמר לי: 'תראה, מזרונים יש עוד, אך אין מספיק בלטות בדירה על מה להניח אותם'. כן ירבו, אמן.