רבי יחזקאל מקוזמיר

רבי יחזקאל מקוזמיר נולד בשנת תקל"ב בעיר פלונסק שבפולין. עוד בשחר נעוריו נתברך בכישרונות עילויים ובקדושה נשגבה. רבי אלימלך מליז'נסק ורבי זושא מהאניפולי בירכוהו כשעברו דרך פלונסק [בעת שערכו גלות] שיהיה מנהיג בישראל.

בצעירותו הרבה רבי יחזקאל להסתופף בצלם של צדיקי הדור, רבי יעקב יצחק ה"חוזה" מלובלין, רבי ישראל ה"מגיד" מקוז'ניץ, רבי יעקב יצחק ה"יהודי הקדוש" מפרשיסחא. במיוחד נתחבב על ה"חוזה" מלובלין ודלתו היתה פתוחה לפניו בכל עת. רבו זה התבטא על רבי יחזקאל כי 'יש לו צורת אברהם אבינו' [נינו של רבי יחזקאל, רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ, ביאר שכוונת ה'חוזה' מלובלין היתה לצורת אברהם אבינו ברוחניות, ובמיוחד התכוון למדת החסד שהיתה בו ברבי יחזקאל].

לאחר הסתלקותם של צדיקי הדור הזה, היה לחסידו המובהק של רבי שמואל מקארוב ונחשב לבחיר החסידים. עם פטירת רבו זה, קיבל את מרותו של רבי יצחק מוונגרוב – יורשו המוצהר של רבי שמואל מקארוב, שלא האריך ימים. רבי שמואל מקארוב ורבי יצחק מוונגרוב ראו ברבי יחזקאל את ממשיכם והם הכינו והכשירו אותו להיות ממלא מקומם, כפי שהתבטא פעם רבי יחזקאל בעצמו כי כאשר סמכו אותו רבי שמואל מקארוב ורבי יצחק מוונגרוב, שפכו בתוכו חכמה ורוח הקודש כמו שממלאים חבית, ונעשה מלא חכמה, וכל דבר שהיה רוצה היה מצוא בתורה.

לאחר פטירת רבותיו אלו, נסע רבי יחזקאל מספר פעמים – אף בהיותו כבר לאדמו"ר – לרבי בונים מפרשיסחא שקבלו באהבה רבה ובחיבה גלויה.

לפרנסתו עסק במסחר, היתה לו חנות קטנה לצרכי סנדלרות אותה ניהלה זוגתו הרבנית, ורבי יחזקאל הקדיש את זמנו לתורה ולחסידות. פעמים רבות כשהיו מגיעים קונים לקנות סחורה מחנותו, היה אומר להם" 'למה אינכם הולכים לקנות אצל שאר הסוחרים? הלא גם הם צריכים פרנסה. הנהגתו בחסידות עוררה את התנגדות הציבור וראשי הקהל בפלונסק – שטרם היתה לעיר חסידית – והוא שבע מרורים במיוחד על שהעז לומר 'הלל' בליל פסח, ובעקבות כך נאלץ לעזוב את העיר ולעבור לעיירה שעננה שבמחוז ראדום. יש המספרים שלאחר פטירת רבותיו התיישב בעיר טשפלב הסמוכה לאילשה, אולם עד מהרה הוא גורש משם בגלל האמרת המחירים שנגרמה בשל הזרימה הבלתי פוסקת של חסידים לרבי יחזקאל, אז התיישב ר' יחזקאל בקוזמיר, בה זכה לתמיכה רבה מצד סוחרי התבואה והעצים.

מתקפ"ז היה לאדמו"ר. חסידים מספרים כי חסידו הראשון היה אחד מחסידי פרשיסחא שרה את רבו, רבי בונים מפרשסיחא, בחלום ורבו הורה לו לנסוע אל רבי יחזקאל.

משנתפרסם עבר לעיירה קוזמיר ועל שמה נקראו גם חסידיו. עד מהרה נהרו אליו חסידים רבים ובהם כאלה שהיו לאחר מכן מגדולי הצדיקים בפולין כמו רבי יוסף ברוך ה"יהודי הטוב" מניישטאט, רבי שלמה מראדומסק, רבי עמנואל מפשדבורז, רבי נתן דוד משידלובצא, רבי חיים אלעזר וואקס – הרב מפיוטרקוב וקאליש, רבי ישראל יצחק מראדושיץ, רבי יעקב מויאדמה, רבי ישראל מאיר הכהן – מרבני וורשה, רבי נתן שפיגלגלאס – מגאוני וורשה.

העיר קוזמיר

הנהגתו היתה בדרך החסידות העממית, כאדמו"ר נודע רבי יחזקאל בחכמתו העמוקה וכבעל מופת גדול. הדגש מיוחד בעבודת השם שלו היתה השירה והנגינה. בחצרו הרבו לשורר והוא היה אומר "תורה" גם על עניינים אלו, באמרו כי "אפשר לעבוד את ה' על ידי נגינה שירה זמרה ושמחה, ודרך זו מביאה את האדם ביותר אל היכל התשובה ודביקות בהקב"ה". בהקשר זה באר ר' יחזקאל את מצות פריקה וטעינה: "שהוא בכל דבר שקשה על חבירו וצריך לסייעו, גם כשמנגן אדם, צריכים לעזור לו… שבעת שהמנגן נחלש וחבירו מסייעו ומנגן, מקיים בזה מצוות פריקה, שפורק מעליו המשא. וגם לפעמים כששוכח הניגון, ועל ידי חבירו נזכר, מקיים בזה מצות טעינה, דהיינו שנטען מחדש שיהא יכול לנגן אחר זה, ולכן כל מי שיודע לנגן, צריך להיזהר בזה". עוד היה אומר 'אינני מרגיש עונג שבת מבלי ניגון חדש לשבת'. אם כי לא ידוע כיום על ניגונים שחיבר או שחיברו אחרים בחצרו. הדגש זה היה למסורת קבועה אצל צאצאיו – צדיקי קוזמיר, זוואלין, מודז'יץ, וואלמין, יאבלונה והמסתעף מהם.

מאוד התנגד לעבודת ה' בדרך של תעניות וסיגופים, והרבה לדרוש במעלת עבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב. כמו כן היה מרבה בסעודות מרעים וראה בכך ערך נעלה בעבודת הבורא.

הופעתו החיצונית של רבי יחזקאל היתה מרשימה באופן יוצא דופן, ומכתבי המבקרים בחדרו בשנים שלאחר פטירתו ניתן להתרשם כי בגדיו ורהיטיו שנותרו בחדר העידו כי רבי יחזקאל היה כפול בגובהו ממידת אדם רגיל באותו הזמן. בצעירותו, כשחסה בצילו של ה'חוזה מלובלין', היה מכונה ע"י באי בית המדרש בלשון חיבה 'דער הויכער פלינסקער' [הפלינסקר הגבוהה] בשל גובהו יוצא הדופן.

רבי מנחם מנדל מקוצק אמר פעם על רבי יחזקאל כי הוא 'כציפור בודד על גג', הציפור יכולה להתבודד גם בהיותה על הגג גלויה לעין כל, ומידה זו יש לו לרב הקדוש מקוזמיר שתוך כדי עמידתו בקהל עם ועדה נמצא הוא גם בהתבודדות עם ה'.

היה נערץ על המוני העם ובן דורו – רבי אהרון וולדן מתארו ב'שם גדולים החדש' שלו כ'רב גדול ומפורסם בישראל, צדיק יסוד עולם, מופת הדור והדרו, נזר ישראל ותפארתו, בוצינא קדישא חסידא ופרישא, נודע בשערים גדולתו ותפארתו בקודש, כי מימי נעוריו פרש עצמו מענייני העולם הזה, להיות עובד ה' באמת, ושמש תלמידי חכמים הרבה קדושי עליון, ובכל כוחו מסר את עצמו במסירות נפש על כל דבר, וכל מניעות עולם הזה היו כלא בעיניו, עד כי זכה וזיכה את הרבים ללמדם דרך ה' ויראתו הטהורה, ורבים מישראל התקבצו אליו לשתות בצמא דבריו הקדושים, ולהדריכם בדרך ישרה על מבועי התורה והעבודה, ולחסות בצל כנפי קדושתו… וצדיקי הדור חבבו אותו למאוד והמתיקו סוד עמו'. לעדותו של רבי מאיר שלום מקאלושין בעל 'נהר שלום' היה רבי יחזקאל מפורסם ל'בעל רוח הקודש'.

רבי יחזקאל נסתלק בהיותו בן שמונים וארבע – גיל מופלג ביחס לאותו הזמן – ביום י"ז שבט תרט"ז ומדי שנה היו נוהרים המונים להשתטח על קברו ולבקש רחמים.

לכבודו של רבי יחזקאל הקדישה מלכות פולין את בית מקום משכנו למקום כבוד והיסטורי, ועמד עוד עד פרוץ מלחמת העולם השניה, ואנשים רבים באו לראות את ביתו. מכתבי רשמיהם של המבקרים ניתן להתרשם כי העוני והדלות שררו בביתו.

דברי תורתו התפרסמו בספרים 'דברי ישראל', 'נחמד מזהב', 'תורת יחזקאל', 'מאמר יחזקאל' ועוד מאמרים רבים מתורתו מפוזרים בספרים וקבצים רבים.

בניו: רבי שמואל אליהו מזוואלין, רבי דוד צבי מניישטאט, רבי חיים מקוזמיר, רבי אפרים בשעננה. רבי יחזקאל התבטא פעם בנוגע לבניו ואמר: 'איך האב פיער כשר'ע ציצית [יש לי ארבע ציציות כשרות].

רבי יחזקאל מקוזמיר / מעדותו של הגביר ר' חיים מינץ מקוזמיר מתוך ספר הזכרון לקהילת קוזמיר

הגביר הקוזמירי, ר' חיים מינץ, שמת בגיל 105 שנים, בשנת 1924, היה מקור לא אכזב לסיפורים על מופתיו והתנהגותו של רבי יחזקאל'ה הקוזמירי…

לפי תיאורו של ר' חיים מינץ היה ר' יחזקאל'ה בעל קומה בלתי רגילה בגובהה. העידו על כך המעילים הארוכים שלו, מקל ההליכה הארוך בעל ידית הזהב ועמוד הסטנדר הגבוה שהשתמר בחדר המיוחד של הרבי, בו התגוררו יוצאי חלציו עד לפלישה הנאצית.

במקלו זה, שארכו היה כגובה אדם בעל קומה ממוצעת [הרבי היה מחזיק את ידית המקל בגובה מותניו] עשה הרבי את המופתים שלו: גירוש דיבוקים והברחת שדים ורוחות שהטרידו בעלי מלאכה יהודיים בעיירה. לפי המעשיות שהלכו בעיירה גרמו השדים נזקים ניכרים לבעלי המלאכה – אצל הסנדלרים הם חתכו חודי מגפיים ואילו אצל האופים שיברו ללא רחם סירי החימר עם הצ'ולנט של שבת.

במקלו זה הפסיק הרבי את השיטפון עת הנחל 'גרודאש' עלה על גדותיו. כל ימות השנה התפתל נחל זה בתוך העיירה בעצלתיים, אבל בימות האביב, לעת הפשרת השלגים בהרים, עלה הנחל על גדותיו, נהפך לנהר איתן שמימיו הרסו גשרים, שחיברו את שני חלקי העיירה ונשאו עמם עשרות מבני חץ ורפתות לבהמות.

מקלו הארוך, עמוד הסטנדר הגבוה ומעילו הארוך היו סתירה 'משוועת' למיטתו הצרה והקטנה, בה ישן הרבי. כנראה שבשעת שינה התכווץ הרבי פי ארבעה, שכן גם הכסות בה התכסה הרבי היתה קצרה למדי. ליד המיטה ניצבה כורסת עץ גבוהה ועל שולחן אלון הגס – שני פמוטים. כל אלה העידו כי אורח חייו של הרבי היה נזירי למדי.

ר' חיים מינץ סיפר על הנוהג שהנהיג הרבי: עם דמדומי ערב, כאשר פעמוני שלוש הכנסיות שבעיירה החלו להשמיע צליליהם המאיימים פצחו הרבי ותלמידיו בשירה.

מדור לדור עברו אמרותיו החכמות של הרבי, ואב לבן השמיע את הניגונים ששמע אצל ר' יחזקאל'ה, שהיה מטיף לענווה ולצניעות. אולם עבודת הבורא צריכה להיעשות בשמחה, מתוך חדוות חיים, 'לוסטיג און לעבעדיק' – כפי שהתבטא הרבי ביידיש. סיפרו חסידיו וחזרו וסיפרו על גביר גדול שבא אצל הרבי מקוזמיר שיטיל עליו עונש על חטאיו. אמר לו הרבי: 'את נשמתך קברת זה מכבר באדמה, עתה מבקש אתה לקבור גם את גופך. ריבון העולמים אינו דורש מהיהודים שיתענו. די לך אם מעתה ואילך לא תחטא, הרבה במתן צדקה וקבל על עצמך עול שמים בשמחה'.

 בתפילות הימים הנוראים אצל רבי יחזקאל'ה לא נאנחו ולא קוננו, אפילו הסליחות נאמרו בשירה. לכבוד כל שבת וחג היה הרבי מחבר ניגון חדש ואם לא עלה בידו – דבר שקרה אך לעתים רחוקות – לא היתה הנאתו שלימה משבת כזאת.

ר' חיים מינץ היה מספר, כי את רבי יחזקאל'ה ליוו למנוחות אלפי חסידים מכל רחבי פולין שהלכו אחרי ארונו ושרו מנגינות שהרבי הלחינם.