החסיד רבי יעקב רדומר ז"ל – ממלחיני בית מודז’יץ
מתוך הספר 'נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה'
גדולתה של מודז'יץ בעולם הנגינה של החסידים התבטאה גם בשפע הכשרונות החשובים שנתגלו בקרב חסידי מודז'יץ, שהיה להם ערך חיוני בנגינה. לאדמו"רי השושלת היו כנראה סגולות מיוחדות באופן יצירתו וביצועו המוסיקלי ובאמצעי העידוד, שאפשרו להצמיח על קרקעו מנגנים 'מתוך השורה'. בנגינה הכללית של החסידים היו מלבד אותם הצדיקים המחוננים בכשרון זמרה ויצירה, גם חסידים רבים שלניגוניהם יצא שם בכל רחבי השושלת, ושמותיהם נשכחו במשך הזמן, בעוד שנגוניהם שרירים וקיימים, בלי לדעת שם מחבריהם. נגוניהם נעשו לאנונימיים, כלומר, בבחינת נגונים בלי שם ומוצא שנעשו לעממיים ונפוצים ביותר. במודז'יץ הועמדה הנגינה במרכז הפעולה, ומאז קמה שאיפה לשקוע בצלילים. והיא שחיזקה את עיצוב הסגנון המיוחד לנגוני מודז'יץ. כמה ממנגני מודז'יץ אין להם במה להתבייש בהתייצבם ליד הצדיקים, ויצירותיהם יש בהן להשלים את התמונה הכללית של שושלת בית מודז'יץ המבורכת בעשירות מוסיקלית.
תרומה ניכרת לנגינת מודז'יץ בשחר התעוררותה נתן החסיד ר' יעקב רדומר, שעמד אף הוא במרכז ההתעניינות של החצר והחסידים. דרך יצירתו דמתה לזו של ר' יודל קופמן, כאילו היו אחים תאומים בנגינה. מצבו הכלכלי הרע לא הפריע לו לעסוק בצרופי צלילים. הוא היה עני ואביון גדול, אבל מכובד על הבריות בגלל גדלותו בתורה. הוא עסק בשני עולמות, בתורה ובנגינה, ובשניהם עלה והצליח. הוא היה המעיין הטוב ביותר של נגוני הרבי.
ידיעת תווי הנגינה ממנו והלאה, ובכל זאת ידע ליצור ניגונים, רובם ניגוני-מוסר, כבדי הגות, בני חמש, שש ושמונה בבות, ובמלאכת-מחשבת שבהן ניכר היה שמטפל בהם בעל כשרון, השומר בעקביות על הרעיון המרכזי של הנגון שלא יטושטש בשפע התנועות והמשפטים הבאים כפועל יוצא מהתפתחות והתעמקות. יתכן שבאופי המודלי של הנגונים יש חלק גם למצב החומרי הקשה, המרסן את הכנפיים המוכנות להמראה.
הוא לא היה יוצר בסיטונות. אמרו עליו שהוא יוצר נגון אחד לשלש שנים. הרעיון שבניגוניו היה מעין הסבר קשה, אבל הרבי הבינו. היה חביב על הצדיק בניגוניו. שרת כגבאי בבית התפילה של חסידי מודז'יץ ברחוב טוורדה בוורשה.
