רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ
רבי שאול ידידיה אלעזר נולד לאביו רבי ישראל בהושענא רבה בשנת תרמ"ז (ובלשון החסידים שנת זמר"ת) בעיירה אוז'רוב. כבר בנעוריו נתפרסם בכישרונותיו הגדולים בתורה ונגינה, ובעודנו צעיר לימים כבר החל להלחין ניגונים משלו, התפרסם גם ביופי תארו ובאצילותו המלכותית, היה רב-רבנן, מגדולי התורה שבדור, בין בנגלה ובין בנסתר ועובד ה' בהתלהבות ובמסירות נפש.
אף שלא היה בנו הבכור של רבי ישראל, נבחר רבי שאול ידידיה למלא את מקום אביו האדמו"ר. זמן קצר לפני שנסתלק רבי ישראל ממודז'יץ מן העולם, הזמין אליו את בניו, וביקש מהם לשיר לפניו את ה'נוסח' והניגונים של הימים הנוראים. במקום מסוים בשירת הנוסח שגו כל הבנים מלבד רבי שאול ידידיה. לאחר שהקשיב רבי ישראל לכולם, הוא פנה לרבי שאול ידידיה ואמר לו: אתה שר את ה'נוסח' בצורה הנכונה ביותר, ובכך הכתיר אותו לממלא מקומו.
תמיד לרגלי כל מאורע נוצר ניגון חדש שביטא את כל מה שהתרחש בלבו. הרבה צרות עברו עליו בחייו ובהן אסונות משפחתיים קשים, בכל זאת לא הראה עצב ויגון על פניו ולא נתן להצטער לאלה שרצו להשתתף בצערו ובאסונו. וכך היה רגיל לפרש את דברי נעים זמירות ישראל 'חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה' בין אם הקב"ה מתנהג אתך במדת החסד ובין ח"ו במשפט אישרה לך ה' אזמרה.
אף יכולתו הקולית של רבי שאול ידידיה היתה מרשימה – סיפרו על המנעד הגדול שהיה לו, ועל הצלילים הערבים שהפיק. היו שאמרו שלא ניתן לעמוד במחיצתו כאשר שר בשל עוצמת קולו ועומק הבעתו. חסידים שזוכרים את אופן שירתו מספרים כי היה שר באופן מקוטע ובמהירות רבה. הוא נימק את מהירות שירתו בכך שאין הוא רוצה ליהנות מעולם הנגינה. זקני החסידים שנותרו מתקופתו היו שרים כמותו, במהירות ותוך חיתוך וקיטוע המנגינה. כמנהג אבותיו היה ניגש לפני העמוד לכל תפילות הימים הנוראים וכמו כן היה הוא הבעל תוקע, וכן היה ניגש לעמוד לתפילות הלל, טל וגשם.
בהיותו גדול בתורה שימש ברבנות בכמה קהילות – משנת תרפ"ב בראקוב וקארצ'וב. בשנת תרפ"ט עבר לאוטבוצק ובית מדרשו שם היה למרכז עצום של תורה ונגינה. אלפים היו באים לשמוע מנגינותיו ותורותיו, מספרים כי ברכבת הראשונה שהיתה יוצאת מוורשה לאחר צאת השבת היו נוסעים חסידים ושאינם חסידים אל השטיבל שלו, כדי לזכות להשתתף בסוף ה'טיש' של סעודה שלישית, שהיה נמשך אל ליל מוצאי שבת. העוני הקשה שבו היו שרויים יהודיה של פולין באותה עת, מצוקת הרעב והדאגות, התמוססו כולן בניגונים מאמצי הלב ומחממי הנפש שהלחין וששר הרבי ממודז'יץ. מהם שאבו היהודים הדוויים שם עידוד ומרפא לנפש. באוטבוצק הקים ישיבה גדולה שהיתה אף היא לתפארת.
לפני פרוץ מלחמת העולם הספיק לבקר שלשה פעמים בארץ ישראל, בכל ביקור היה בתכנונו לעלות לדור בה דרך קבע אך נסיבות שונות ולבסוף גם השואה הנוראה מנעו ממנו את שאיפתו באותה העת. לראשונה ביקר בארץ בשנת תרפ"ח. ביקוריו בארץ עשו רושם רב על כל היושבים בה באותו הזמן, החרדים מחד והחלוצים שלא היו שומרים תורה ומצוות מאידך, את כולם הוא קירב, עודד וחיזק. אהבתו לארץ ישראל עברה כל גבול ועשרות אמרות נפוצות בשמו בשבחה של הארץ. בספרו 'אמרי שאול' הוקדש מדור מיוחד לתורותיו בענין ארץ ישראל והדברים מרשימים ביותר.
בכל כינוס של רבנים שהיתה ניתנת לו הבמה, היה זועק על השאננות ועל הסכנה של התאחזות בגולה, וקרא בדברים חוצבים להבות לא להסתפק במילים גרידא אלא לעשות עבודה מעשית בבנין הארץ, והזהיר כי הקרקע בארצות הגולה נשמטת מתחת רגלינו וצריכים לעלות בהמונים ולבנות את הארץ.
מיד עם פרוץ מלחמת העולם השניה ברח לכיוון רוסיה ותקופה ניכרת שהה בוילנא. שהותו בוילנא הפיחה סם חיים באלפי הפליטים. בוילנה שהו באותה עת פליטים יהודים, ביניהם בחורי ישיבה רבים מבריסק, מיר וסלבודקא, שחיו במצוקה קשה. רבי שאול ידידיה עודד את רוחם של הפליטים הללו. אל סעודות ה'טיש' שערך שם הגיעו אפילו מתנגדים מושבעים, כדי לשמוע את ניגוניו, לזקני בריסק זכורים עד היום ניגונים מפותחים ומורכבים שלמדו באותה עת על שלחנו של הרבי.
הניגונים הנוגים שחיבר בוילנה משקפים את הטרגדיה הקשה שפקדה באותם ימים את העם היהודי. ביניהם ייזכרו לחניו לתפילות 'הבט משמים וראה', 'לא למעננו' ולפיוט 'שומר ישראל'. כמה משומעי הניגונים הללו בוילנה רשמו אותם בתווים, וכך נשתמרו. תווים אלו אמנם לא יצאו בדפוס אך קיימים מספר עותקים של כתב היד החשוב הזה, שבו נרשמו באותם ימים טרופים כ-200 ניגוני מודז'יץ – 30 של רבי ישראל ממודז'יץ, והיתר של בנו, רבי שאול ידידיה.
מסופר כי בהיותו פליט מלחמה בוילנה הוא נשאל מדוע אין שום עצבות נסוכה על פניו לאחר שעבר מה שעבר והותיר את כל חילו ורכושו בידי הנאצים, וענה: 'אני כשלעצמי את רכושי הצלתי. וכי מה הוא רכושי? התורה והנגינה. ואותן לא יכלו הנאצים לגזול ממני, כי הן נמצאות עמי בקרבי'.
לאחר תקופה הצליח לצאת מוילנא משם נסע לקובנה, בירת ליטא, שהחסידות תמיד היתה ממנה והלאה, ואף בה ערך 'מסיבות חסידיות בלוית צלילי מודז'יץ'. משם נמלט דרך יפן לארה"ב והתגורר למספר שנים בניו יורק, בתקוה שיוכל לעלות ולכונן את עפר ארץ ישראל בהקדם האפשרי. רבי שאול ידידיה עשה רושם עז כל הבאים במגע עמו וביניהם אנשי השלטונות הרוסיים, שבעקבות פעולותיו אפשרו לבני הישיבות ששהו בוילנא לצאת ממנה לחוף מבטחים.
בהיותו ביפן נאלץ להעביר את הימים הנוראים בעיר יוקוהמה, יהודי המקום התענגו מאוד מתפילתו ומניגוניו. היו שראו בנסיעת רבי שאול ידידיה לאמריקה דרך יוקוהמה הרחוקה ועמידתו לפני התיבה בבית הכנסת היהודי שם כעין גזירה מן השמים לשם 'תיקון נשמות', כי בתפלתו הזכה ובניגוניו המעודדים הכניס חמימות וחיות לתוך ה'עצמות היבשות' והלבבות הקפואים של יהודי המקום שמזמן רחקו מהמסורת היהודית ומחיי התלהבות חסידית, ורבי שאול העלה ארוכה להחזירם לחיק היהדות. תפילתו ביוקוהמה עוררה התפעלות עצומה והיתה למאורע חשוב בפי היהדות והרשות המקומית, וגם העיתונות המקומית מלאה תהילתו.
בברוקלין אשר בניו יורק שאליה הגיע בניסי נסים, חידש את חסידות מודז'יץ וגם שם נהרו המונים אל בית מדרשו. ניגוניו ותורותיו זכו לתפוצה עולמית ואין פינה בעולם שבה לא יושמעו ניגוניו והרבה התקרבו לאביהם שבשמים בהשפעתו. במכתב שנשלח באותם ימים הוא מספר לגיסו על ניצולים בודדים שעליהם שמע, אותם הוא מתאר כ'שבלים בודדים. מתלקטים אחת הנה ואחת הנה', ומתאר את חג הפסח של אותה שנה כחג של חגיגה כפולה ומכופלת: 'לרגלי שמחת הצלתם של בתי היקרה תחי' והילדה תחי', וב"ה הם בחיים ושלום ובריאות נכונה, ושמחנו ב"ה על כל הטוב אשר גמלנו ה'. וצרוף לנסי יציאת מצרים היו גם סיפורי נסי הנסים שלהם, ולקיים מה שנאמר 'רני פלט' ופרש"י רינה של הצלה, חיברתי על פסח זה ב"ה שמונה ניגונים יקרים ונפלאים. גם בדברי תורה היתה ב"ה הרחבת הדעת ואמרתי הרבה דברים יקרי ערך'. התעלות הרוח שחש רבי שאול על רקע הנסיבות הקשות, תורגמה אצלו לא רק להרחבת דעת ולחידוש בתורה, כפי שקרה וקורה לרבנים ולמנהיגים רוחניים יהודיים במהלך הדורות, אלא אף ליצירה אינטנסיבית באפיק המוסיקלי.
בניו יורק החלו להוציא מחדש את הקבצים 'תפארת ישראל' שחוברתו הראשונה הופיעה בפולין בכסלו-טבת תרצ"ו. בפולין הופיעו ששה קונטרסים ובהם דברי תורה של רבי שאול, אבותיו וזקניו. החל מהחוברת השביעית שהופיעה בארה"ב נדפסו גם תווים של ניגוני מודז'יץ. החוברת הראשונה שהופיעה באמריקה היתה באלול תש"א, לאחריה הופיעה החוברת בכסלו תש"ב. שבעה קונטרסים כאלה הופיעו בארה"ב.
בשנת תש"ז הוציא רבי שאול ידידיה את שאיפתו מן הכח אל הפועל, הוא עלה לארץ ישראל על מנת להתיישב בה יישוב קבע. בכל מקום שאליו הגיע בארץ משך אליו רבים והותיר עליהם רושם רב, ואף שכבר חלה במחלה ממנה לא נרפא בכל זאת לא ויתר בכי הוא זה על דרכו בעריכת שולחנות וקבלת קהל, כשכל מגמתו לעודד ולשמח יהודים באותם זמנים קשים, ולקרבם כל אחד באשר הוא לאביהם שבשמים.
ביום שבת ט"ז כסלו תש"ז הכריע אותו מחלתו והוא הסתלק לגנזי מרומים. בהלוויתו השתתפו אלפים, ביניהם אדמו"רים ורבנים רבים, והיתה זו ההלוויה הרשמית האחרונה שהועברה להר הזיתים. רק לאחר שחרור ירושלים נקבעה המצבה על קברו.
בניו: רבי שמואל אליהו ממודז'יץ, רבי יהושע יחזקאל, רבי יצחק, רבי ישראל, רבי דוד, רבי הרשל.
דברי תורתו, מקצתם מכתבי יד וקבצים ששרדו את המלחמה (רוב כתבי ידו אבדו בזמן המלחמה) ורובם מדברים שאמר לאחריה, נדפסו בספרים 'אמרי שאול' ו'ישא ברכה'. מקצת ניגוניו נדפסו במרוצת השנים בספרים וקבצים רבים.
בהיכל הנגינה (סיפורים ואמרים)
(א) שאלוהו פעם: ממה נוצרת שירה ונגינה? ענה: שהיא נוצרת מן החומר העולה על גדותיו של הלב. ובזה הוא מסביר את הפירוש: 'אז ישיר'. אמר רש"י: 'עלה בלבו שישיר' – כלומר, שממה שעלה הלב על גדותיו, מזה אמר שירה.
(ב) לא פעם באו חסידיו במבוכה, בהססם לשיר בשעות של אבל וצרות כלליות ופרטיות, ובא רבי שאול ידידיה ומצא לכך פיתרון לפי דרכו. הוא היה אומר שבתקופה של תרות ופורענויות על ישראל אין הוא מצדיק את פליאת רבים: איך נשיר ניגונים בעת צרה? אדרבה, הוא הנותן שדוקא בתקופות כאלה מצוה עלינו לעודד ולטפח תקוה לימים טובים מאלה. והאמצעי הטוב ביותר הוא בשירה ונגינה, שבכוחם לרומם רוח ישראל, תוחלתו ותקוותו. וסמוכין לכך מצא במדרש (רבא פ"ו): 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו'. מה תלמוד לומר ישאו? אלא שאין ישאו אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: 'שאו זמרה ותנו תוף', וכן אומר: 'ישאו קולם ירננו'. ומוקשה הדבר: מה ענין שירה למשאות הכתף? אלא לומר לך, שאף בשעה שהכתף רובץ תחת עול המשא, ישאו קולם וירננו בתקוה ובביטחון לישועה שתבוא, ואין ישאו אלא לשון שירה.
(ג) מבוכה זו בקשר לנגינה הורגשה גם עם סיום בקורו השני בארץ ישראל, שאז ערכו לכבודו מסיבת פרידה, היה זה בימי אלול תרצ"ה, כשהישוב החרדי התאבל על פטירת הרב הראשי לארץ ישראל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שנסתלק לפני כמה ימים, והחסידים הנוכחים במסיבה לא ידעו את העמדה שעליהם לנקוט ביחס לשירה. אחרי שירת 'ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו' הכריע הרבי את הכף לטובת היתר הזמרה, באמרו: 'למען יזמרך כבוד ולא ידום' גם בדומיה אפשר להודות לא-ל עליון. כך נאמר על אהרון צ'וידום אהרון', ודוד המלך אמר בתהילתיו: 'לך דומיה תהילה. ואולם הכבוד לבורא עולם בשירה וזמרה עולה על זה שבדומיה, ולכן אמרו: 'בחסד ומשפט אשירה', כלומר בין חסד ובין משפט – אשירה. הפסוק מוסבר איפוא כך: 'למען יזמרך כבוד' – על שירה וזמרה, שזהו הכבוד לה', 'ולא ידום' – לא מעין 'וידום אהרון'.