האדמו"ר רבי ישראל דן ממודז’יץ זצ"ל
בשנות בחרותו נמנה על תלמידי ישיבת ליובאוויטש בתל אביב שהתנהלה ע"י המשפיע החסיד המפורסם רבי חיים שאול ברוק זצ"ל, שחיבבו מאד והאציל עליו מרוחו. אישיותו של רבי חיים שאול חסיד אמת מחסידי קמאי, ת"ח מופלג, איש אמת ללא פשרות המוסר נפשו על קוצו של יו"ד השפיעה רבות על עיצוב מסכת חייו, ולאידך רבי חיים שאול חיבב מאוד את תלמידו החשוב. קשר מופלא נרקם בין רבי ישראל דן ובין מי שכהן אז כראש הישיבה הרב דוד פוברסקי זצ"ל, שרבי ישראל דן החזיקו כרבו שלימדו תורה ורחש לו הערצה.
בשנת תש"י בנה את ביתו עם הרבנית תליט"א בת הרב שמואל אהרן שצ'דרוביצקי זצ"ל מראשי אגודת ישראל. משך כחצי יובל כיהן כספרא דדיינא בביה"ד דתל-אביב, ואף שלא ביקש משרה זו אלא כדי לעשות לפרנסתו, עד מהרה יצא טיבו כמי שנהירין ליה שבילי הפוסקים, ועולם הדיינות כולו עמד נפעם נוכח הגדרותיו ועצותיו הגאוניות בכל דבר הקשה, עד שכפי שהתבטא אחד מגדולי הדיינים בתל אביב: הוא היה 'הרבי של כל הדיינים'. עם זאת לא בקש מעולם משרת רבנות או דיינות אף כי בניקל היה יכול להשיגה, כי לא ראה עצמו ראוי לאיצטלא זו.
ביום ראשון ד' באייר תשד"מ נצחו אראלים את המצוקים והרבי בעל ה'אמרי אש' זי"ע נתבקש לישיבה של מעלה. עם סתימת הגולל הכריז הרה"ח ר' עלי לרנר ע"ה על הכתרתו של בנו יחידו רבי ישראל דן למלא מקומו ולהמשיך את שושלת אדמו"רי מודז'יץ.
כ"ב שנים נהג נשיאותו ברמה ובתקיפות ביחס לכלל מחד, ובד בבד כלפי הפרט היה אב רחום אשר לבו יוצא לכל אחד ואחד. איש אמת אשר לא חת מפני שום דבר, לא זז מהנהגותיו מפני 'מה יאמרו' או 'איך יקבלו', ודבק בעקביות בדבריו ובסדריו, אין נפק"מ אצלו בין אם רבים נמצאים או איש אחד, הוא ינהל אותו שולחן וינהג באותם הנהגות.
לפנות בוקר היה עומד משנתו ויורד וטובל ואח"כ יושב על התורה עד זמן התפילה ותפילתו בלא תנועה חיצונית אבל כמונה מעות בנעימה דקה מעוררת הלבבות, ורוב יומו ספון בחדרו והוגה בתורה בשקידה עצומה. דלתו פתוחה בכל עת לכל מי שמבקש להיכנס לברכה ועצה. כך היה נוהג עד שעה מאוחרת בלילה שאז היה מניח עצמו לישון ב' או ג' שעות וחוזר חלילה. ולא שינה – גם לאחר שמחת נשואי צאצאיו שנגמרה סמוך לעלות השחר, קם ממיטתו באותה השעה וניהל סדר יומו הרגיל. ולא שינה – מעולם ליסוע למקום נופש וכיוצא בזה.
הנהגתו ודרכו היו בהצנע לכת, סלד מ'רעש' חיצוני והתלבטות, רק בקול דממה דקה לישר עקמימות שבלב, ומבלי להיתפס לדמיונות שוא אותם ביטל בחריפות. אמר פעם שאדם צריך לשמור מחשבתו, היינו שאם לפתע יעצור אותו מאן דהוא וישאל מה חשבת עכשיו יוכל לענות תיכף בלא היסוס מה חשב. כמו כן אמר פעם שאינו אומר דבר מבלי לחשוב עליו קודם. בהזדמנות מסוימת התבטא: שלך גדולה משלהם – כל אחד יש לו את התפקיד שלו וגם אם בעיניו נראה שהתפקיד שלו אין לו שום ערך עליו לידע שזהו תפקידו ועבורו להשלים את הענין הזה זה הדבר הגדול ביותר שיש. כהנה וכהנה היה סגנון דרכו.
ומאידך יש להדגיש את העין טובה שהיתה לו כלפי כל אדם, וכלפי חוגים שונים והנהגות שונות. גם כאלו שהיו בסגנון הרחוק מכל הווייתו כרחוק מזרח ממערב הנה הוא ראה תמיד את הנקודות החיוביות ולא ביטל אף אחד, והעריך כל אחד באמת על מעלותיו, נהרא נהרא ופשטיה.
היה מקרבניטי היהדות החרדית והשתתף ברוב האירועים המרכזים של היהדות החרדית באה"ק כשברבים מהם הוא נושא דברים בפני הציבור. היה מהחברים המרכזיים של מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ודעתו היתה נחשבת מאד אצל כל גדולי ישראל מכל חוגי היהדות. מן הראוי לציין כי בכל ענין וענין היה טובת כלל ישראל לנגד עיניו, ומעולם לא נהנה אישית לא הוא ולא שבטו מעסקנות הכלל בה היה מעורב.
בכלל היתה לו ראיה מקורית ותפיסה מקורית בכל ענין, ותמיד ולגבי כל ענין המתרגש ובא, וכל מיני שאלות החיים העומדות על הפרק, זוית הראיה שלו היתה מתוך הדאגה לכלל ישראל.
מופלא הי' בכח תורתו, והיה אומר על שולחנו מערכות ארוכות בלולות מכח חידוש מופלא, גאונות מדהימה, בקיאות נדירה, עומק הפשט לצד דברי הלכה, עניני אגדה ודרוש ממולאות ברמזי גימטריות פלאיות, וכל אלו קבוצים יחד כשהוא חורז דברי חז"ל זה בזה ומאיר בהם אור חדש, ומבין השיטין מבצבצים ועולים יסודות בעבודת ה' ועומק משנת תלמידי הבעש"ט – רבים רבים נהרו לשלחנותיו אך ורק כדי להתבשם מדברי תורתו שסגנונם המקורי והאופייני היו להם למשיבת נפש.
מסכת בפני עצמה היא מאות הניגונים שחיבר בכ"ב שנות הנהגתו, ניגוני דביקות וניגוני שמחה ניגוני ריקוד וואלסים ומארשים, ארוכים וקצרים, רובם לתפילות הימים הנוראים ומועדי השנה ושאר הניגונים שחיבר בימי שמחת צאצאיו, ונצטרפו כולם לספר בשיר בתוך ספרן של צדיקי בית מודז'יץ בעלי השיר. כמנהג אבותיו היה עובר לפני התיבה בכל תפילות הימים הנוראים.
בל"ג בעומר שנת תשנ"ה קבע את מושבו ובית מדרשו בבני ברק. לא בקלות עזב את בית מדרשו של אביו ודחה את הדבר עוד ועוד, ואולם המצב הרוחני שהלך והידרדר בתל אביב והקשה מיום ליום על העמדת הדור הצעיר שהלך והתרחב ב"ה לא הותיר לו ברירה. לימים אמר, בת"א בשנים האחרונות כבר לא היה כ"כ סביבה דתית, אבל בעצם היותינו שם התקרבו רבים ליהדות ומכח זה זכיתי בעוה"ב.
עם המעבר לבני ברק קבלה חצר מודז'יץ תנופת התפתחות ורבים רבים באו בשעריה להתבשם מתורתה ומנגינתה, ולשחר פני הרבי זצ"ל וליהנות ממנו עצה ותושייה.
לקראת כ"א אדר תשס"ה יומא דהילולא של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל נסע רבי ישראל דן לפולין לכבוד סיום הש"ס של סדר לימוד הדף היומי שנערך בעיר לובלין בבנין שנבנה ע"י רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין ושימש משכן ישיבת חכמי לובלין, ואמר אז שהוא מרגיש קשר ושייכות מיוחד לזה, שהוא מקום מנוחת זקניו האדמו"רים מלובלין ויפקוד את אהלם, והוא עיר הולדתו של אביו האדמו"ר ה'אמרי אש' זצ"ל, ושהוא עדיין זוכר את נסיעתו של סבו הרבי ה'אמרי שאול' לסיום הש"ס של המחזור הראשון של דף היומי שנערך בישיבת חכמי לובלין. באותה נסיעה התבטא כמה פעמים כי נסיעתו היא פרידה כי יותר כבר לא יוכל לשוב שמה.
אחרי התפילה הרשו אך לאחדים לעלות לביתו להתברך מפיו וביניהם אחד מזקני אנ"ש שהיה בעל שמחה באותה שבת. ואמר לו הרבי: 'בשבת תחילת הכל ובשבת נשלם הכל'.
בשעותיו האחרונות ובפטירתו עמדו סביב מיטתו מאות מחסידיו, תלמידיו ומעריציו. הרבי בעל ה'נחלת דן' נסתלק לגנזי מרומים ביום שישי ערב שבת קודש כ' סיוון תשס"ו. מעט לפני שבת קודש נטמן ליד קברי אבותיו במרומי הר הזיתים לאחר הלוויה גדולה בה השתתפו אלפים הן בבני ברק והן בירושלים עיה"ק. לאחר סתימת הגולל הכתירו זקני החסידים את בנו הגדול רבי חיים שאול שליט"א למלא את מקום אביו ולהיות אדמו"ר לעדת חסידי מודז'יץ.