מתוך הספר 'נגינה וחסידות בבית קוזמיר ובנותיה'

במקום מושבו, אוז'רוב שבקרבת ראדום, לא הטרידה שאלת החזנות בימים הנוראים את העירה, כשם שהטרידה ערים אחרות, כי לא היה בה צורך, מאחר שהיא נפתרה ברובה בידי היודע נגן ר' חיים שאול פרידמן. פרנסתו לא היתה על הנגינה והחזנות, אבל הוא היה קשור להן בכל לבו ונפשו. הוא היה סוחר אמיד ואזרח נכבד בעיירה ותמיד היה עסוק במסחר שעליו פרנסתו ופרנסת ביתו. ויחד עם זה היה מנגן גודל ובעל תפלה נודע לשם ולתהילה. הוא לא היה חובש כובע חזנים לראשו ולא החזיק קולן ביד, ובסוד ידיעת תווי הנגינה לא באה נפשו. ובכל זאת מצאו בני העיר מדי שנה ושנה בתפילותיו של ר' חיים שאול יותר טעם ויותר מתיקות, ובימים הנוראים היו סלסוליו, צליליו ונגינותיו בפיוטים השונים לנושא השיחות בין כל המתפללים בבית המדרש. תמיד עשה בתפלתו רושם על כל אחד מהשומעים, עד כי אמרו, שאיזה קרבה מיוחדת, איזו התדבקות נפשית יש לו עם השמים.

הוא לא גרס, כדוגמת רוב החזנים ובעלי התפלות, להתכונן כמה שבועות לפני הימים הנוראים כדי שהתפילה תצא כשורה. הוא לא סבר כך. חזן העובר לפני התיבה אינו צריך להיות בתפילתו כ'רוקד על החבל באוויר'. הוא צריך רק להכין את הלב, ואז ממילא התפילה והזמרה יעלו יפה. שתיהן, התפילה והזמרה, צריכות להיות טבעיות, ויוצאות מהלב, ואז משיגות את המטרה.

המסחר, שממנו לא הסיח דעתו בימי החול, לא הפריע לו לנהום לו מפעם לפעם ובשקט צלילים לבביים, ומכל שכן בישבו על יד ספר פתוח, בביתו או בבית המדרש. מבטו היה תמיד נתון כלפי מעלה, למרום, ואף פעם לא נתקע מבטו ישר לעיני הדובר אתו גם בענייני חול. הוא שוחח אתו שעות ועל כל אחד עשה רושם כיהודי ממולח וזריז, פקח וחרוץ בכל מעשיו, אבל אישוניו היו מופנים לגבוהים, כאילו חיפש לשתף בשיחה את יושב מרום.

עוד בהיותו רך בשנים זכה בזכות קולו הנעים לעבור לפני התיבה בימים הנוראים אצל הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר ואצל צדיקים אחרים שחשקה נפשם בתפילה שלימה בימים הנוראים. הצדיקים הביעו תמיד את קורת רוחם מנועם תפילתו. החסידים אמרו שנשמתו הותקנה כאילו מששת ימי בראשית אך ורק לתפלות הימים הנוראים כאילו כל תכליתו בחיים היו אלה המוספים הנעימים שהעניק בקולו ובנגינתו הערבה, שהיו תמיד מלאי חיים רעננים ותוססים.

ימי הסליחות, עשרת ימי תשובה והימים הנוראים, כולם יחד היו לו מעיין מפכה אחד, אשר בו טבלה נשמתו במימיו הזכים, וכל אותם הניגונים שהיו כל הזמן חבויים אי שם במסתרי הלב כל השנה, התחילו להתעורר ולהסתער, להתפרץ החוצה כקול מים רבים ברעם.

אחר כך עבר להתפלל לפני התיבה בימים הנוראים אצל רבו ומחותנו הצדיק רבי שמואל אליהו מזוואלין, ובקולו המחונן היה מנעים את תפילתו, מלבב את תחנוניו כשליח הצבור העומד לפני המקום. ומאז נעשתה לו תפילת המוספים לפני התיבה במשפחת הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר ובניו כעין חזקה, שהיתה חביבה עליו, בלי להתייהר בה. ולבסוף זכה לבוא בברית החיתון עם בנו של הצדיק מזוואלין, רבי ישראל ממודז'יץ, שנשא לאשה את בתו של ר' חיים שאול.
ואותם ראשי השנים,

ואותם ימי הכיפורים, שבהם היה עובר לפני התיבה, כשבית המדרש הגדול שבו היה מלא וגדוש על גדותיו, חרותים עד היום בלב זקני הדור.

קולו היה אדיר והדו כ'קול רעם בגילגל'. עצמת הקול, יחד עם סגולת היופי והנועם, שלשת אלה יחד משכו אליו את לבות המתפללים, ושנה שנה היו חוסים בצל תפילותיו ותחנוניו שבהן התרפס לפני המקום כבן לפני אביו. הוא היה רגיל לתופף באצבעות ימינו בשעת זמרתו על לוח לבו, כאילו היה מבליט את הקצב שבניגון, לפי הלמות הלב. קולו היה חזק, ומכיריו העידו עליו כי קולו נשמע במרחק של קילומטר אחד. מתיקות תפילתו בימים הנוראים היתה רבה והחסידים סיפרו שבמשך כל השנה הרגישו בנועם תפילתו, והיא היתה להם לעיניים תמיד.
הנועם היה לו לדבר טבעי בכל. קולו היה נעים, תפילתו ודיבורו היו נעימים, ואף ניגוניו שחיבר הצטיינו בנעימות, והם עוררו את התשוקה בלב יודעי נגן ללמדם ולהפיצם בין החסידים. בניגוניו שחיבר ניכר היה כישרונו ביצירה. רבי ישראל ממודז'יץ בן הצדיק מזוואלין, בעודו נער, היה עוזר לו, לר' חיים שאול בתפילותיו בימים הנוראים, וממנו למד רבי ישראל את תורת היצירה בניגון, וממנו למד וירש את ההרגשה המוסיקלית.
בני עדתו של ר' חיים שאול לא שכחו לו את חסד תפילותיו, ועל מצבת קברו חרתו לזיכרון את פעלו המוסיקלי. ואלה הדברים החרותים על המצבה אשר על קברו בבית החיים באוז'רוב:פה נטמן איש נכבד המפורסם ה"ה החסיד מו"ה חיים שאול בן יחיאל דוד ז"ל.
חסד ואמת עשה עם ישראל
ימינו סמכה לכל אשר לחם שואל
יקוננו כולם על אוהב בישראל
מעודו התאבק בעפר רגלי צדיקים
שתה בצמא את דבריהם הקדושים
אנשים התעורר לבם בדבריו המתוקים
וכיבד ה' מהונו ומגרונו ודבריו מנופת צופים
לא יוכלו לכשכוח הזמירות הערבים
בשמעם דברם היוצאים מלב וללב נכנסים
נחה עליו רוח ה' כנגן המנגן.
כ"ח תמוז תרמ"ה לפ"ק.
תהי נפשו צרורה בצרור החיים.