מן המיצר אל שמחת אפיית המצות
מתוך מאמרו של הרב יחזקאל בקנרוט בבטאון חסידות מודז'יץ (ניסן ה'תש"ע).
איה העט ואיה הסופר שיוכלו לתאר ולו במקצת את עבודת קדשו של האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ בעל ה'אמרי שאול' זצוק"ל בנגינה בשיר ובהלל, יכלה הדיו והם לא יכלו.
מעדות מי שזכו להכירו בימי זהרו בפולניה, ואפילו מי שזכו להיות בחברתו ולהכירו בימים הקשים יותר במנוסתו מפני הקלגסים הנאצים ימ"ש, או מי שהכירוהו בימי גלותו בארה"ב ורבים מבני ארץ ישראל שזכו להיות במחיצתו בביקוריו בארץ. כלל העולה מכולם הוא: כי 'כל תואר לא יכיל את המושג', ודבר שהוא יוצא מגדר הרגיל והוא על טבעי, לא יכול ילוד אשה קרוץ מחומר להבין בשכל אנושי לולי שיעמוד בעצמו ויראה הפלא בהווייתו בבחינת 'וכל העם רואים את הקולות'.
עם זאת הכל ידעו, כי בכל ניגון שחיבר הרבי ישנו עומק לפנים מעומק, בעלי השגה יכלו להסביר ניגון פלוני לפי מאורעות התקופה, אחרים הבחינו בניגון שעיקרו לשמש שיחה בין היהודי הפשוט שאינו יודע להכביר במילים לבין בוראו, בבחינת – פתח פיך לאלם. בעצמו היה מסביר לפעמים ניגון כזה או אחר שחיבר, יש והיה נותן בהם שמות, ויש שברבות הימים נתנו בהם שמות מפי חסידים ואנשי מעשה.
גם הפצצות יוצרות שיטות בנגינה
פרק מיוחד קובעים לעצמם הניגונים שחיבר בזמן מלחמת העולם השניה ובזמן שברח מאוטבוצק לוילנא תחת רעש האוירונים ומטר הפצצות, כאשר המטוסים זינקו למטה וקול ההתפוצצויות הרעיש עולמות, בין הפרקים עלו לו רעיונות נפלאים בחכמת הנגינה והזמרה, ואמר (אמרי שאול, ענייני זמרה ושמחה, אות יד): 'הפצצות יוצרות שיטות חדשות ביצירת הנגונים'. עוד אמר על זה בהזדמנות אחרת, כי זהו שיסד המשורר (בזמר במוצאי מנוחה למוצאי שבת): 'וידידים פליטי חרץ נגינתם יפצחו במרץ'.
במאמר זה נייחד את דברינו לניגון 'מן המיצר' שעליו כבר העיד בנו האדמו"ר רבי שמואל אליהו ממודז'יץ בעל ה'אמרי אש' זצוק"ל בספר 'אמרי שאול' (ענייני זמרה ושירה) וזה לשונו: 'ובדרך תחת רעש האוירונים ומטר ההפצצות, כאשר המטוסים זנקו למטה וקול ההתפוצציות הרעיש עולמות, בין הפרקים עלו לו רעיונות נפלאים בחכמת הנגינה והזמרה, ואז חיבר את הניגון הענקי והנפלא 'מן המיצר' שיש בו מעין רעש אוירונים, ולפעמים עושה רושם כאילו התפוצצו פצצות בפועל'.
בני החבורה דישיבת 'תורה ודעת' סביב הרבי
דבר המעשה במלואו התפרסם לראשונה מפי עדי שמיעה וראיה: בימים ההם היתה אמריקה הגדולה עולם של שממון רוחני, והחולין אחז בה מכל עבר. הרבי אוה למושב לו את שכונת וויליאמסבורג שבניו יורק, שם הכינו עבורו דירה חדשה ובית מדרש לתורה ולתפילה.
ואלו דברי הרב משה וואלפסון שליט"א (בסעודת מלווה מלכה בבורו פארק בשנת תשס"ז): 'בימים ההם שהיו ימי ניסיון לדור הצעיר, רבים נסחפו אחר הזרם, ואחד מגדולי ישראל באותה תקופה שהיה לו חלק נכבד בחיזוק הדת והתחזקות הדור הצעיר דאז היה הרבי ה'אמרי שאול' שבזכות התענוג של קדושה שהנחיל להמוני בית ישראל בשירתו המופלאה ובכח תורתו וחכמתו, הקרין על כל סביבותיו את השמחה האמיתית המבטלת את כל שאר תענוגי וחמדות העולם הזה. והוסיף הרב וואלפסון: 'בזכות דברי תורתו המופלאים והמרוממים של הרבי וכוח שירתו הפלאי התחממתי לאורו להמשיך ולהתחזק בדרך הקדושה כנגד הרוחות שנשבו אז מכל עבר'. כמוהו היו עשרות רבות מתלמידי ישיבת תורה ודעת שמצאו אצל הרבי את מבוקשם ודבקו בו בכל מאודם, היו מסתופפים בצלו ומשתתפים באופן קבוע בטישים ובסעודות מלוה מלכה מדי שבת בשבתו בימים טובים ובכל הזדמנות של קודש.
מן המיצר – נגילה ונשמחה בו
סיפור המעשה התרחש קודם חג הפסח של שנת תש"א עת התאספו כל בני החבורה בראשות הרבי זצ"ל לאפיית מצות מצווה. את העדויות הבאות מכלי ראשון שמענו מתלמידיו המובהקים של הרבי בימים ההם, הרב נחמן בולמן זצ"ל ויבדלחט"א ר' בן ציון שנקר שליט"א שנכחו במקום בשעת מעשה:
הרב נחמן בולמן: 'בשעה שכל בני החבורה היו עסוקים, מי בלישת הבצק מי ברידוד הבצק ומי באפיה גופא, הרבי זצ"ל היה יושב כולו אחוז שרעפים, פניו אדומות, עיניו עצומות, נשען עם ראשו על מקלו וכולם רואים בחוש כי הרבי נמצא בעולם אחר.
כך יושב הרבי דקות ארוכות ולפתע כאילו מקיץ, פוקח את עיניו, קם ממקום מושבו ומכריז: 'בעת הזו בעידן חדוותא של אפיית מצות בשמחה של מצוה לכבוד יו"ט של פסח הוא העת הנכון לחבר את חלק הריקוד המסיים את הניגון 'מן המיצר', על הפסוק 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. אז גם שטח בפנינו את סיפור גלגולו של הניגון הארוך והמורכב 'מן המיצר'.
דומה לזה מספר ר' בן ציון שנקר בהתרגשות רבה, אלא שפותח את דבריו עם ההסבר שמסר להם הרבי על גלגולו של הניגון, ואלו דבריו: 'בעת שברח הרבי ה'אמרי שאול' מאוטבוצק דרך יערות וכפרים, מעת לעת היו הבורחים משתטחים ארצה ונצמדים אל גומות וגומחות מפחד ההפצצות של המטוסים שהרעישו כל העת מהאוויר. בעת קשה זו התעוררו נימי נפשו ולבו אל המזמור 'מן המיצר' שחיבר דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל, ובהיותו ממתין עד שישקטו ההפצצות, עלה בלבו שישיר, והרהר וזמזם לעצמו ניגון על הפסוק הראשון 'מן היצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה', הניגון חובר חלקים חלקים פסוק בפסוק לאורך כל מסע הבריחה ופסק משבאו לוילנא. הוא לא שר את הניגון יותר מאשר פעמים ספורות ולא סיים אותו. בארה"ב בשנת תש"א בערב פסח כשאפה מצות מצווה, ראינו אותו נשען על מקלו כולו אחוז שרעפים. פתאום כאילו ניעור ואמר: 'סיימתי את ה'מן המיצר'. הבטנו בו בפליאה ולא הבנו למה כוונתו, מה ענין מן המיצר לעת כזו של אפיית מצות מצווה, אז שטח בפנינו את כל סיפור הניגון שהחל לחבר כשהיה עמוק במיצר בשעת צרה, ושר להם רק את ה'בית' האחרון שהוא באופן של ריקוד שמח על המלים 'זה יום עשה ה' וכו'. במקום היה נוכח החזן ר' יהושע וייזר (שבימים ההם ר' בן ציון למד אצלו את כללי וחוקי המוזיקה) שהוציא דף ועט לשרטט קוים ומיד רשם את תווי הניגון המצויים באמתחתי בכתב ידו עד היום.