החסיד רבי עזריאל דוד פסטג מוורשה

ליקוט כתיבה ועריכה: הר"ר שלמה אברהאם הי"ו ממכון גנזי ראשונים – לחקר והנחלת מורשת בית מודז'יץ

'עזריאל דוד' צמד מילים שנהגה בחיבה תדיר בפי חסידי מודז'יץ בוורשה, עזריאל דוד הלך, עזריאל דוד אמר, עזריאל דוד, עזריאל דוד. דמותו של ר' עזריאל דוד פסטג הפכה לשם דבר ולמושא הערצתם של אברכים ובחורים כאחד. דמותו דמות של חסיד אמת נחבא אל הכלים, ועם זאת בעל כושר רטורי, הופעה מרשימה, מלחין ובעל מנגן בחסד עליון. מעלות אלו הם שהכתירו את ר' עזריאל דוד בכתב ההנהגה, ובשנים האחרונות שלפני המלחמה הפך למנהיג הדור הצעיר של חסידי מודזיץ בוורשה.

מצודתם של משפחת פסטג ככלל, מרושתת היתה לכל אורכה ורוחבה של חסידות מודז'יץ בכל רחבי פולין, יש מתוכם שהיו תלמידי חכמים מופלגים, אחרים גבירים, עסקנים, בעלי תפילה ובעלי מנגנים, ומהם פשוטי עם חסידים ואנשי מעשה. מהמפורסמים שבהם, ר' יוסל פסטג מלודז' שהיה מן המקורבים הגדולים ביותר לאדמו"ר השני ממודז'יץ רבי שאול ידידיה אלעזר זצ"ל, עובר דרך ר' עזריאל דוד ור' אלימלך בוורשה ועד ר' משה לייב פסטג שהיה המוליך ומביא של חסידי מודז'יץ בחמלניק ומראשי בית החסידים שם.

את מקום תפילתו קבע ר' עזריאל דוד ב'טוורדא שטיבל' ששכן ברח' טוודא 16, שטיבל זה שהיה ידוע באיכותו יותר מאשר בכמותו. מתפלליו היו מסלתה ומשמנה של חסידי מודז'יץ, תלמידי חכמים מופלגים חסידים ואנשי מעשה. ולמן שעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הקטנות של הלילה המה השטיבל לומדים, צורבים מבוגרים עטורי שיבה לצד צעירים ובני תשחורת שעמלו והגו בכל שעות היממה בתורה ודרכי החסידות. ארגון השטיבל התנהל בסדר מופתי, ובייחוד התאפיין השטיבל במשטר הפנימי שניהלו יושביו בקביעת רמתו הרוחנית של השטיבל.
באופן קבוע כשהיה ר' עזריאל דוד הולך בדרכו אל בית החסידים או שב ממנה אל ביתו, מעוטר היה סביבו בבחורים ואברכים שהיו מבקשים לשתות בצמא מדברותיו – נגינתו ונסחפו אחריו מעצם אישיותו הכריזמטית.

הגם שאת מקומו הקבוע קבע ר' עזריאל דוד בשטיבל הנ"ל, היתה מצודתו פרוסה על פני רבים מהשטיבלעך של חסידי מודז'יץ בפולין בכלל ובוורשה בפרט. בידינו עדויות בעיקר מאותם סעודות שלישית מפורסמות שאותם ניהל ביד רמה ב'נאלווקי- שטיבל 33'.

השטיבל הזה, היה המרכז וחוד החנית של חסידות מודז'יץ בוורשה, השטיבל דמה בשטחו יותר לבית מדרש גדול מאשר למה שכונה בימים ההם בית חסידים, בצל קורתו חסו מאות אברכים ובחורים תחת שרביטו של הרב החסיד רבי זייליג זיידל הגבאי המיתולוגי שניצח על כל ענייני השטיבל ברוחניות ובגשמיות כאחד. לפי עדויות חסידים, על השטיבל הזה נמנה במשך מספר שנים גם האדמו"ר השלישי ממודז'יץ רבי שמואל אליהו זצ"ל שלמרות שלא התגורר בקרבת מקום היה עושה כברת דרך ארוכה על מנת להימנות דווקא על יושבי השטיבל הזה שהיה מהחשובים והבולטים בוורשה.

וכך תיאר בפני כותב השורות הרה"ח ר' בנימין דוידזון ז"ל [מי שהיה לימים מהגבאים המסורים של השטיבל המודז'יצאי בבני ברק] תמונה רווית הוד שאינו יכול לשכוח מתקופת ערש ילדותו בוורשה, ואלו דבריו: 'בהיותי ילד צעיר לימים לקחני אבי לסעודה שלישית בנאלווקי-שטיבל, המראה שנגלה לעיני הפעים אותי והשאיר עלי רושם בל ימחה, מולי ראיתי טורים טורים ארוכים של שולחנות וכל היושבים יושבים בסדר מופתי ודופקים בידיהם על השולחנות בקצב אחיד, בעמדי מן הצד היה נראה המחזה כמו איזה מכונה ארוכה, כשמשני עברי השולחן עשרות רבות של זוגות ידיים מורמים ומורדים בעת ובעונה אחת'. ומסיים ר' בנימין את דבריו: 'המחזה הייחודי הזה לצד השירה האדירה שבקעה מפיות המשתתפים חשמלה אותי ונצרבה עמוק עמוק בתודעתי'.

הרב החסיד ר' דוד הלחמי ז"ל [רב ביהכ"נ פא"י בב"ב], תיאר פעמים רבות ביום היארצייט של מרת בלה פערל ע"ה בתו של ר' עזריאל דוד [היחידה שעלתה לארץ ישראל טרום המלחמה ונותרה הנצר היחידי מכל בני המשפחה], כיצד ר' עזריאל דוד היה יושב במרכז וסביבו משמנה ומסלתה של היהדות החרדית בכלל ושל חסידות מודז'יץ בפרט, כאשר הוא מדגיש את ההערצה העצומה שהיתה מכל המשתתפים כלפיו – 'זר שנקלע למקום בטוח היה שהרבי בעצמו יושב במרכז'.

בין המשתתפים נראה היה באופן תדיר גם הרב יצחק הוטנר זצ"ל מייסד וראש ישיבת חיים ברלין וכן הרה תנחום רובינשטיין זצ"ל ששימש לימים כאב"ד בת"א.

שעה ארוכה לאחר צאת הכוכבים עוד נראו מאות רבות של חסידים שצבאו על הפתחים והחלונות והתענגו משפעת האורה שבקעה ועלתה באותם רגעים מבית החסידים. בין הבאים בלטו גם לעיתים קרובות אישים מאסכולות רחוקות וקומפוזיטורים למיניהם שבאו להתרשם ולעיתים אף לשלב אי אלו בתים או תנועות ליצירותיהם.

הרה"ח ר' השיל רייזמן ז"ל ור' משה רבינוביץ ז"ל מתרפקים היו בזיכרונותיהם על אותם ימים: 'אינכם יכולים לתאר בכלל סעודה שלישית אצל ר' עזריאל דוד, כאשר רק פתח את פיו והחל לשיר, היו אפילו הזבובים נעמדים דום ומחרישים'.

מידי ליל שבת המה ביתו אשר ברח' פיינסקה 43 בבחורים ואברכים שבאו לאחר סעודת שבת לרגעים של התעלות, סלון ביתו היה עמוס עד אפס מקום, ר' בעריש רוזנטל ז"ל שהיה מבאי ביתו הקבועים ויבדלחט"א הרה"ח ר' נתנאל רדזינר הי"ו שזכה גם הוא מפעם לפעם לטעום ולחוות חוויה עילאית זו, מתארים מראה בלתי נשכח של דמות קורנת בעל עיניים חודרות בשעה ששר ואמר דברי תורה עד לשעות המאוחרות.

מנהג של קבע היה בידו אחת לשלשה שבועות לשבות בצל קדשו של האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ זצ"ל, בכל נסיעותיו אל הקודש התלוו עמו בחורים ואברכים שנסעו יחד עמו לרבי, בתחילה עוד במקום מגורי הרבי בקורצ'וב ולאחר מכן לאוטבוצק מקום משכנו של הרבי.

הרבי בעל ה'אמרי שאול' שעמד על טיבו עוד מימים כשהיה מסתופף בצעירותו אצל אביו האדמו"ר רבי ישראל ממודז'יץ זצ"ל הכיר וידע כי קנקן מלא הוא ר' עזריאל דוד בתורה ובנגינה וחיבבו והעריכו ביותר. דבר זה היה ניכר לעין כל בערב שבת עת שהיה עומד לפניו לקבל שלום בתוך כל האורחים שבאו לשבת ובעל ה'אמרי שאול' היה מתעכב עמו ומקבלו באופן מיוחד.

כמובן שבעת עריכת השולחן זכה להיות מן היושבים ראשונה סמוך ונראה לרבי ה"אמרי שאול" והרבי היה מכבדו באופן קבוע בתוך הטיש בניגון ונותן בידיו שיריים וכדומה.

תפילתו לפני קונו עת עמד לשפוך שיח בעמוד התפילה הייתה לשם דבר בעיני רואיו, פניו חרושות הקמטים, עמידתו באימה וביראה וקולו קול הולך וחזק מרוכז בסידור התפילה הפתוח לפניו. על אחת כמה וכמה כאשר עמד לפני התיבה בבית המדרש של הרבי, קולו הרטיט את שומעיו והרעיד את נבכי הנפש, הרבי ה"אמרי שאול" בעצמו התבונן מפעם לפעם בחסידו הנאמן עת היה שקוע ודבוק בקונו.

לימים כאשר שמע הרבי ה'אמרי שאול' את דבר עלותו על מזבח קדושים וטהורים במחנה ההשמדה טרבלינקה הזדעזע והתבטא בביטוי יוצא דופן 'דער וועלט מיט עזריאל דוד און דער וועלט האן עזריאל דוד איז נישט דער זעלבע וועלט' [העולם עם עזריאל דוד והעולם ללא עזריאל דוד זה לא אותו עולם].

רבים מחסידי מודז'יץ בוורשה שלא עלה בידם לנסוע כדי להסתופף בצל הרבי באוטבוצק, היו שוכרים לראש השנה ויום כיפור אולם ענק ברחוב נאלווקי 2 ב'מכבי זאל' סמוך ונראה לבית החסידים, כאשר ר' עזריאל דוד היה ניגש לפני עמוד התפילה בכוחותיו המיוחדים והעילאיים. לכיסוי ההוצאות נמכרו כרטיסים לכל הקודם, ואת יתרת הסכום היו נותנים לר' עזריאל דוד שהיה חי כל ימיו בדוחק גדול, המונים נראו בין הקונים את הכרטיסים גם מאלו שאינם נמנים בהכרח על שורות חסידי מודז'יץ ושמעו של ר' עזריאל דוד הגיע לאזנם.

תפילותיו שבקעו רקיעים כשלעזרתו עומדת הקאפעלע [מקהלה] הגדולה שליוותה אותו, סחפו אחריהם המונים שהיו מרותקים שועות רבות והתעלו טפח מעל לשטף חיי היום יום. כמעט מידי שנה סיקרו עיתוני וורשה היהודיים את המניין הגדול של ר' עזריאל דוד בו התפללו למעלה מאלף וחמש מאות איש.

דבר נדיר היה שר' עזריאל דוד יעדר מלהשתתף בסעודה שלישית בנאלווקי- שטיבעל' [מלבד השבתות שהיה נוסע אל רבו בעל ה'אמרי שאול'], אולם אחת למספר חודשים היה ר' עזריאל דוד יוצא למרחב, היה זה כאשר זקן רבני וורשה הרה"ק רבי חיים יהושע גוטשעכטער הי"ד היה עורך סעודה שלישית מרכזית באחד מבתי הכנסת הראשיים של וורשה בהשתתפות רבים מרבני וורשה וכל בעלי המנגנים המפורסמים, כאשר לימינו של הרב גוטשעכטער יושב מי אם לא ר' עזריאל דוד והוא מכובד לשיר את הניגון הראשון 'בני היכלא'.

כמלחין ובעל מנגן וכאחד שנגינתה של מודז'יץ היתה חלק מהווייתו וקיבצה את כל אישיותו, היה נראה ר' עזריאל דוד תדיר מהלך ברחובה של עיר מזמזם לעצמו ניגונים או סתם רעיונות מתנועות של ניגון, לבואו או צאתו מבית החסידים היתה מתלוית תמיד איזו תנועה של ניגון, קונים שביקרו בחנותו סיפרו, שכאשר היה צריך לשקול להם דבר מה על המאזניים, תוך כדי סידור המשקולות היה מתופף קלות על המאזניים בקצב הניגון המזומזם בפיו ושיווי המשקל היה מופר שוב ושוב עד שהוצרכו להמתין זמן רב שהמאזניים יתאזנו כראוי.

השמים התקדרו, ימים של הסתר פנים, אימה וחשיכה ירדו לעולם במבול של אש וגפרית שניתך על עם ישראל, מבול שהעלה בלהב ששה מיליון קדושים וטהורים ובהם אלפי חסידי מודזיץ מכל רחבי פולין, אך ר' עזריאל דוד כמו לא שת ליבו לכל אלו והכין את עצמו לקראת עלותו על מזבח קידוש ה', הן עולה תמימה צריך שתהיה בלא שום סרך מום חלילה. זכר הוא היטב את האימרה המוד'יצאית אשר שיננו באוזניו חזור ושנן רבותיו בעל ה"דברי ישראל" זצ"ל ובנו בעל ה"אמרי שאול" זצ"ל האומרת 'שטענדיק געזינגען', בכל מקום ובכל מצב צריך לשיר בביטחון מוחלט בקב"ה ומה שיעלה ברצונו יתברך זה מה שטוב עבורנו, וכי קלה היא בעינכם… וכי בעת כזו של ניסיון ייתן לעצמו ליפול אל זרועת הייאוש חלילה, כך מתהלך לו ר' עזריאל דוד בימי סער אלו ומתעלה טפח ועוד טפח כמתכונן לרגע הגורלי שנגזר עבורו.

שנת תש"ב היא השנה שבה נשלחו רוב יהודי וורשה אל דרכם האחרונה במחנה ההשמדה טרבלינקה, במשלוח הזה גם נלקח ר' עזריאל דוד בהיותו אך בן חמישים ושתים שנים יחד עם בני ביתו אשתו ובניו: יחזקאל [שנקרא על שמו של רבי יחזקאל מקאזמיר], מוטל, שמואל אליהו [שנקרא על שמו של רבי שמואל אליהו מזוואלין], ובנותיו [מלבד בתו היחידה שעלתה לארץ ישראל טרם פרוץ המלחמה וכך נותרה נצר למשפחתה והקימה את ביתה עם הר"ר ישראל זילברצן ז"ל].

האוויר מלא ביללות ובכיות, אנשים נאנקים תחת מטר מכות ונדחסים כבהמות אל תוך קרונות משא, אין אוויר אין מים, אך ר' עזריאל דוד בשלו כאילו נמצא בעולם אחר לגמרי, אין הוא חש דבר בכל הסובב אותו, דווקא מתוך הייאוש כמו מזדעקת מתוך ליבו שירת האמונה הנצחית שירת 'אני מאמין בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא' אני מאמין… אני מאמין… פה יהודי נופל, שם זקן מתמוטט, ור' עזריאל דוד בשארית כוחותיו מצפה, מייחל משתוקק, כוסף לתקן עולם במלוכת ש-ד-י ונגינה זו כמו נמשכת והולכת וסוחפת אחריה את כל יושבי הקרון הדחוק כשכולם מזמזמים אט אט ומדקה לדקה מתגברת השירה בעוצמתה כשכולם מצטרפים ומסתופפים סביב ר' עזריאל דוד במאמץ אחרון ועילאי בתענוג רוחני טרם עלותם על מזבח ה'.

לפתע כמו ניעור הוא מאיזה חלום, נעמד ר' עזריאל דוד על רגליו ומכריז אל יושבי הקרון: עשו נא עימדי חסד, אנא מכם, אם מישהו מכם יזכה ויעזרהו ה' יתברך להינצל מן התופת, מבקש אני ממנו בכל לשון של בקשה להעביר את הניגון הזה לרבי הקדוש ממודז'יץ היושב כעת באמריקה.

אחד היהודים שקפץ מחלון רכבת המוות, זכה אכן להינצל ולברוח תוך כדי המלחמה לשוויץ, שם העלה את תווי הניגון על הנייר יחד עם הסיפור המופלא המתלווה אליו ושלח אותו על ידי שליח לניו יורק אל הרבי ה'אמרי שאול'. באותו היום – מספר הרה"ח ר' בן ציון שנקר הי"ו – התקיימה שמחת ברית לאחד מנכדיו של הרבי, היה זה בחודש ניסן תש"ה, באמצע הסעודה הוציא הרבי ה'אמרי שאול' את המכתב והראה אותו לעומדים סביבו בנוכחות כ"ק האדמו"ר מסטאלין זצ"ל וכ"ק האדמו"ר מקופישניץ זצ"ל והרב יצחק הוטנר זצ"ל וביקש ממני לשיר את הניגון מתוך הכתב, התחלתי לשיר את הניגון בנוכחות הקהל הרב שנכח במקום, תוך כדי שהציבור לומד ומלווה את הניגון, ומעיד ר' בן ציון כי עין אחת מהמשתתפים לא נותרה יבשה לשמע הניגון וסיפור הצלתו. הרבי ה'אמרי שאול' התבטא אז: 'כאשר ר' עזריאל דוד שר את ה'אני מאין' בודאי נעו אמות הסיפים בעולמות העליונים'.

בסיום הסעודה, שמע ר' בן ציון איך מדברים ביניהם הרבי ה'אמרי שאול' והרב יצחק הוטנר [שכפי האמור היה משתתף בסעודות אצל ר' עזריאל דוד בוורשה], שאכן תנועות הניגון מזכירות את תנועות ניגוניו של ר' עזריאל דוד הי"ד.

[לא נוכל לצאת ידי חובתנו בלא להודות לידידי בית מודזיץ משפחת נכדי ר' עזריאל דוד הי"ד האחים לבית זילברצן-שנהב שיחי', ובייחוד לעוה"ד ר' אהרן זילברצן הי"ו, העושה כל אשר לא-ל ידו להנצחת סבו הדגול והנחלת ניגוניו ומורשתו הרוחנית לבני הדור אשר לא ידע ולא שמע, והיה לנו לעזר בכל שלבי הכנת המאמר, תשואות חן חן לו].